אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
מתקדמים בצעדי ענק אל פתרון התעלומה העונתית, והעסק מסתבך והולך.
והאמת? גם קצת מרגיש מאולץ.
נתחיל עם מייבל, שמקבלת פאזל תוצרת בית מאליס המעצבנת אך יפהפיה.
מייבל זיהתה את הבלש קרפס כאיש הנצנצים והלכה להתעמת איתו במכון האיגרוף שבו הוא מתאמן.
יצא להם מזה אימון פאנצ'ים, גופני ומילולי, אבל גם התקדמות של מייבל בזיהוי הבעיות בחקירה.
מסתבר, שכל מה שידענו עד כה לא היה ממש נכון.
סינדה קנינג היא הגאון הקרימינלי שמאחורי הכל, המוניטין שלה נבנה על שקר, וקרפס שתל עבורה ראיה , כדי שתוכל לטעון שפענחה רצח באוקלהומה.
קרפס חכם מדי מכדי להתוודות בפני מייבל, שהוא איש הנצנצים, וכמובן לא מתוודה על הרצח של באני, כי את הפתרון הזה נקבל כנראה רק בפרק סיום העונה בשבוע הבא.
אבל זה מספיק כדי שמייבל תחבר את הנקודות, באמצעות לוגו ה"צ'יקן צ'אג", ותספר לחבריה.
אוליבר, בינתיים, שיקר לגבי תוצאות בדיקת ה-DNA , זה היה ברור מהרגע הראשון, שהכריז כי הוא אביו של ויל.
הוא מתעמת עם טדי, שמודה באירועים, ומסכים לבקשת אוליבר , שלא לספר לוויל לעולם את האמת.
קצת מוזר, שהשניים מסיימים בדירה של אוליבר עם בקבוק יין, אחרי האיום הברור של טדי על אוליבר בתחילת העונה.
טוב, אחד שלח את השני לכלא, השני עיבר את אשתו של האחד.
פיטים? אולי.
וצ'רלס מתקדם בזווית שלו באמצעות הציור האמיתי והמקורי של רוז קופר.
אחרי שגילה, כי אימה של באני כלל לא מתקשרת עם הסביבה כבר שנים, הוא מבין ששירלי מקליין, שביקרה באזכרה לבאני, לא הייתה אימה אלא הציירת הנעלמת רוז קופר.
היא מגיעה לדירתו של צ'רלס ומאשרת הכל, ויחד הם מוצאים את הציור שמתחת לציור, שמאפשר לצ'רלס גם להתפייס עם זכר אביו.
כל זה נחמד ויפה, אבל כאמור מרגיש מעט מבולגן, ונדמה שרק פרק גאוני בשבוע הבא יסייע למחוק את הטעם החמצמץ שהותיר הפרק הזה.
אי אפשר לג'נגל בין חשודים ללא הרף, ולשגע לנו את המוח. מצד שני, השלישייה שלנו היא שלישיית חובבנים, שלא באמת מבינים בפודקאסטים, ולכן זה הגיוני שהם מפספסים רמזים.
אבל אם זה ככה- מדוע מייבל לא חוששת מקרפס, אחרי שרדף אחרי לוסי לכאורה במנהרות הנסתרות בפרק הקודם?
המשחק המעולה של חברי השלישייה מחפה על החורים בעלילה, אבל לא לעולם חוסן.
