אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
שתי תערוכות חדשות במשכן לאמנות, עין חרוד ייפתחו ביום שישי, ה-31.5
במקביל לפתיחת תערוכת הקבע החדשה:
טיש | תערוכה קבוצתית | אוצרת: דבורה ליס
קיבוץ לפעמים | דב הלר | אוצר: אבי לובין
ב-31.5, לצד פתיחת תערוכת הקבע החדשה, ייפתחו במשכן לאמנות עין חרוד שתי תערוכות חדשות – האחת, באגף היודאיקה, חוקרת את רעיון "שולחן השבת" על משמעויותיו הרבות, באמצעות הצגת פרטי יודאיקה מאוסף המוזיאון לצד עבודות של 18 אמנים עכשוויים וותיקים שיציגו את ה"טיש" (שולחן ביידיש) שלהם. השנייה היא תערוכה קטנה לאמן דב הלר ז"ל, אמן רב-תחומי מוערך מקיבוץ נירים. היצירות המוצגות בתערוכה ניצלו ממתקפת חמאס על הקיבוץ ב-7 באוקטובר ומוצגות כחלק מסדרת תערוכות של אמני הנגב המערבי.
משכן לאמנות, עין חרוד, המוזיאון המוביל והוותיק בצפון, מציג תערוכות אמנות של טובי האמנים בארץ ובעולם. באוסף המוזיאון כ-20,000 עבודות של אמנים יהודיים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ושל אמנים ישראלים ותיקים ועכשוויים. מבנה המוזיאון, שנחנך בשנת 1948, הוא יצירה ארכיטקטונית מודרניסטית מרהיבה, המבוססת על תאורה טבעית ומהווה השראה לאדריכלים מקומיים ובעלי שם עולמי. המוזיאון כולל ארבעה עשר חללי תצוגה נרחבים, חצרות פנימיות נחבאות וקסומות ואוירה מיוחדת וממגנטת. סיפורו ההיסטורי יוצא הדופן, התערוכות המוצגות בו, ואדריכלות האור הטבעי מזמנים למבקר חוויה ייחודית.
טיש | תערוכה קבוצתית | אוצרת: דבורה ליס
היהדות העניקה לעולם את השבת – יום של מנוחה, שמחה והרהורים, המאפשר התבוננות פנימית, התחברות לעצמנו והתחדשות. לשולחן השבת מקום מרכזי בחוויית השבת, והוא מהווה מרחב פיזי שמתרחשות בו חוויות מכל קשת הרגשות. השולחן חורג מעבר לתפקידו הפשוט כרהיט; הוא הופך למטאפורה המייצגת כמיהה, שייכות, הדרה ותקווה לשלום. שולחן השבת הוא מיקרוקוסמוס של הישראליות.
התערוכה מורכבת מאוסף יצירות אמנות עכשוויות, יצירות אמנות יהודיות קלאסיות וחפצי יודאיקה הסובבים כולם סביב רעיון שולחן השבת, על משמעויותיו הרבות והשונות. מצד אחד – סמל למשפחתיות, המשכיות וקהילה, הפסקה מתודית מהחיים, ומצד שני, מרחב של קונפליקט, אובדן וטראומה, ובעיקר בחודשים האחרונים – גם סמל לריק והיעדר. לא בכדי הפך שולחן השבת הריק לאחד מהסמלים של המאבק להחזרת החטופים.
18 אמנים ותיקים ועכשוויים מציגים את שולחן השבת שלהם, כפי שהוא משתקף מתפיסת עולמם. האמנים המשתתפים: יענקל אדלר, שי אזולאי, נועה אירוניק, ליאוניד בלקלב, יוסל ברגנר, פרדריק ברנר, הנריק ברצ'ינסקי, חנה גולדברג, קן גולדמן, אהרון גלעדי, מאיה ז"ק, ארז ישראלי, דבורה מורג, פורת סלומון, עוזי עמרני, זויה צ'רקסקי, משה קסטל, ג'ודי שיקאגו.
קיבוץ לפעמים | דב הלר | אוצר: אבי לובין
דב הלר, 1937-2018, היה אמן רב-תחומי, פועל וחקלאי שפעל לאורך השנים בקיבוץ נירים שבנגב המערבי. עבודתו התאפיינה במודעות חברתית ופוליטית ונעה בין עיסוק בציור, פיסול, מיצב והדפס. הלר היה ממקימי "המשותף קיבוץ", קבוצה של אמנים מהקיבוצים שקמה לאחר המהפך הפוליטי ב-1977. חברי הקבוצה עסקו בין היתר בתהליכים הפוליטיים והחברתיים בישראל וכן בשבר האידיאולוגי של התנועה הקיבוצית והסדקים בערכיה.
הלר היה אמן שחיבר בין ביוגרפיה, אידיאולוגיה ואמנות. מדי 1 במאי הניף דגל אדום והציג תערוכה עם אמנים אורחים במכון סדנת התחריט אשר הקים במבנה מכון החליבה הישן של רפת קיבוץ נירים. בתערוכה הוגש "תפריט פועלים" שכלל בורשט סלק, לחם, דג מלוח ויין אדום. האירוע הסתיים בשירת ה"אינטרנציונאל".העבודות בתערוכה זו כוללות פרגמנטים מתחומי העיסוק השונים של הלר, כמו המחויבות לשלום, התפיסה החברתית-סוציאליסטית, השאיפה להתעמת עם טראומת המלחמה משני צדי הגבול, והעיסוק בביוגרפי והאישי. בין היתר התערוכה כוללת סדרת רישומים מתוך העיסוק המתמשך שלו באדמת הלס, שמחברים בין אמנות, חקלאות וגיאופוליטיקה, ומסדרת התצריבים "תל ג'מה", שבה חיבר בין הפוליטי והאישי ושילב מערך דימויים אוטוביוגרפי עם סיפורן של שתי נשים פלסטיניות – מג'דה אבו חג'אג' ואִמה, ריה סלמה חג'אג' – שנהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה".
העבודות המוצגות בתערוכה זו מגיעות מהעיזבון של הלר, שנמצא בקיבוץ נירים. התערוכה היא חלק מסדרת תערוכות שמציגות גופי עבודה ששרדו את הזוועות של ה-7 באוקטובר וממשיכות את הרציונל של ראשית האוסף העשיר של המשכן, שנבע בין היתר משאיפה להציל תרבות יהודית שהייתה בסכנת הכחדה לנוכח מלחמת העולם השנייה ולשמר עבודות של אמנים יהודים מקהילות שלמות שנעלמו.
