תערוכת ציורים

לכבוד יום הבליינד דיי, יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה בישראל שיחול ב-6.6:

מוזיאון הילדים הישראלי נרגש לארח תערוכת ציורים
מאת האמנית אמירה בוקק, ציירת לקוית ראיה

התערוכה מעוררת ההשראה תציג 8 ציורים, אשר מבטאים את הדרך בה חוותה אמירה את חיי הילדות, שלה ושל המדינה, בשנותיהן הראשונות

 אמירה בוקק:
"הזיכרונות אולי דהו מאז, אך צבעיהם נותרו חדים."

 

מוזיאון הילדים הישראלי בחולון גאה לארח תערוכת ציורים חדשה, מעוררת השראה ומיוחדת במינה, מאת האמנית-ציירת לקוית הראיה, אמירה בוקק, לכבוד הבליינד דיי (Blind Day) – יום ההזדהות עם עיוורים ולקווי ראייה בישראל, שיתקיים בתאריך ה-6.6. 

האמנית אמירה בוקק, נולדה בארץ בשנת 1945 ומתגוררת בחולון, גמלאית מערכת החינוך במגוון תפקידי הוראה, הדרכה ומרצה במכללות. בוקק נולדה לבקנית ובעלת לקות ראיה ותעודת עיוור. תערוכה זו הינה תערוכת היחיד הרביעית של בוקק.  

 

בציוריה, מבקשת אמירה לבטא ולהציג את זיכרונותיה מחיי היום-יום שלה ושל ילדים וילדות שגדלו בשנים הראשונות לקום המדינה, כנדבך נוסף לנרטיב הקולקטיבי. בוקק סבורה שהתחושות האותנטיות של ילד\ה, המוגשות באופן חזותי, ממחישות ומעבירות את זיכרונותיה ואת מסריה בצורה האפקטיבית ביותר. בציוריה שואפת בוקק להציג תרחישים ואירועים במרחב הציבורי, שילדים היו חלק מהם, המבטאים את הרקע התרבותי השונה שהיה קיים בשנים הראשונות לקום המדינה ויצר נקודות חיכוך וממשק, אשר מהם קם, נולד והתגבש העם הישראלי. 

 

למרות לקות הראיה, בוקק ציירה לאורך כל שנות חייה, אך שמרה את כשרונה לעצמה. רק לאחר שנים, בגיל מבוגר יותר, החליטה לפרוץ ולצייר לפי עקרונות ומיומנויות מיוחדות שרכשה. 

התמונות יוצגו בלובי הכניסה ל"דיאלוג בחשכה", התערוכה המוערכת של מוזיאון הילדים הישראלי אשר מתקיימת בחשיכה מוחלטת ומודרכת על ידי מדריכים עיוורים וכבדי ראייה.

במסגרת התערוכה מדריכים עיוורים מובילים את המבקרים דרך חללים חשוכים ונוטלים חלק פעיל במשימה העיקרית: לפקוח את עיני המבקרים בחושך, במטרה להוכיח כי עולמם אינו דל ומוגבל יותר – הוא רק שונה.

 

הצהרת האמנית, אמירה בוקק:                                         

ביקשתי לבטא ולהציג זיכרונות מינוריים שלי כילדה בנושא חיי היום יום של ילדים בשנים הראשונות לקום המדינה.

באופן טבעי, ילדים מתבססים על פרקטיקות של חיי יום יום ואכן אלו זיכרונות של ילדה משתאה מן הצד ויחד עם זאת נמצאת בעין תצפית משתתפת.

 

כשאני מתבוננת בציורים אני מבינה שהדבר שעניין אותי הוא עובדת היותו של הפרט, והילד בכלל זה, נטוע בהקשר חברתי. הציורים מאפשרים לנו להיכנס למעין סצנות דרמטורגיות של תרחישים ואירועים במרחב הציבורי, שהילדים היו חלק מהם.

 

בואו של רוכל או איש מקצוע לרחוב, בעיקר אם הוא מלווה בבעל-חיים, הוא אירוע שיש בו פוטנציאל לאינטראקציה סימבולית של שפה דבורה ולא דבורה וזהו הדבק שמחבר בין כולם.

הקונסטלציה המיוחדת לפיה הילדים (בדומה למבוגרים) אשר באו מרקעים תרבותיים שונים, יוצרת תקשורת עם נקודות חיכוך וממשק, שמהם נולד ומתגבש עם.

הילדים היו שותפים לקשיים של התקופה אך גם לשמחה, לאופטימיות ולהתעלות הנפש ששררו אז, שהרי אנו בונים מדינה! הזיכרונות אולי דהו מאז אך צבעיהם נותרו חדים.

 

אז איך אני מציירת עם מגבלת הראיה החמורה שלי? תמיד ציירתי אך ורק לעצמי.

ידעתי שאיני יכולה לדייק ולא העזתי אלא כשהייתי כבר מבוגרת, ממש מבוגרת, סבתא …

 

החלטתי להנגיש את הציור לעצמי וכך התחלתי לצייר:

– ויתרתי מראש על הדיוק של עומק ויחסי גודל בין הדמויות למשל.

– אני קונה בדי ציור גדולים כדי שאוכל לצייר דמויות גדולות שאוכל לראותן.

– הבד הלבן מסנוור אותי שכן יש לי בעיית סינוור רצינית ולכן אני מתחילה את העבודה בצביעת הבד לשחור.

– אני בוחרת לעבוד בצבעים עזים ואף מנוגדים.

– כדי שאוכל להבחין בין הדמויות שציירתי אני מייחדת לכל דמות צבע שיהיה הצבע השליט בה ואז השיער, העיניים ולפחות חלק מהבגד שלה יהיו בצבע זהה. כך יש לי את הדמות הכחולה ואת הדמות האדומה וכו'.

– איני יכולה לצייר מתוך התבוננות ישירה בדמויות או חפצים מפני שעיני מרצדות ואינן נחות על העצמים אפילו לשניות ולכן אני מתבוננת אל המראות "שבתוך" ראשי. אם יש לי צורך בתמונה שאין לי בראש, אין לי ברירה אלא לחפש אותה ואז אני מגדילה אותה מאד במכשיר שנראה כמו טלוויזיה קטנה. התבוננות בעצמים, שבתמונה ולא באופן ישיר בחיים, קשה לי אף היא אך נוחה יותר כמו גם לרוב האנשים.

– לצייר משטחים קטנים. כשאני מתקשה לראות אני משתמשת בזכוכית מגדלת.

– חוש המישוש מסייע לי מאד ואת הדמויות המרכזיות אני יוצרת מחימר (דאס) .

– גם זיכרונות של תנועות עוזרים לי, למשל בציור עיגולים.

– והכי חשוב, אחרי שאני מציירת אני מניחה לעבודה לזמן מה וחוזרת אליה כעבור ימים או שבועות ואפילו חודשים כדי לתקן אם נראה לי שיש צורך.

והעיקר…"לא לפחד כלל"…. פשוט לצייר בהנאה…

 

אודות האומנית אמירה בוקק: 

אמירה בוקק ילידת ישראל בשנת  1945 וחיה בחולון משנת 1957.

תואר ראשון כללי בחינוך, ספרות ואומנות ושני בחינוך מיוחד מהאוניברסיטה העברית בירושלים. גמלאית מערכת החינוך במגוון תפקידים ובניהם הוראה, הדרכה, הכנת תוכניות לימודים לגיל הרך ומרצה מכללות והשתלמויות מורים. 

תערוכה זו הינה תערוכת היחיד הרביעית שאמירה מקיימת. 

 

תערוכת הציורים פתוחה לקהל הרחב במסגרת תערוכת "דיאלוג בחשכה"

לרכישת כרטיסים ותיאום ביקור במגוון פעילויות המוזיאון 

באתר המוזיאון: https://www.childrensmuseum.org.il/