בואו נדבר על זה: הת'ר, הטוטאליות – מאת מתיו ויינר

   "הת'ר , הטוטאליות" (להלן: "הת'ר") מופיע ב"הסדרה הקטנה" של כתר- ספרי כיס קצרים.

 

ואכן , הקריאה ב"הת'ר" נמשכה פחות מיממה.

 

ספרון קטנטן, אותיות לא קטנות, 137 עמודים בלבד.

 

אבל מאז שפופ טארטס סיים את "הת'ר", הספר לא ממש יוצא לו מהראש.

 

אולי זו הדרך הכאילו שגרתית שבה מתוארים אירועי היום-יום בחייה של משפחה אמידה במנהטן, והמחשבות העמוקות שמסתתרות במוחם של האב, האם וילדתם.

 

אולי אלה התיאורים הקשים את המתרחש בנפשו האלימה של צעיר, שגדל במקום אחר בארצות הברית, לאם נרקומנית ונכנס כצפוי לבית הכלא לכמה שנים שעיצבו את אישיותו הפסיכופתית.

 

אבל העלילה, שקצת קשה להגדירה במילים גם אחרי קריאת הספר, פשוט לא נותנת מנוח.

 

מתיו ויינר, היוצר של "מד מן", מציג כאן בפנינו את ספרו הראשון.

 

אם אפשר לנסות ולהקביל בין שתי היצירות הכל כך שונות שיצאו תחת ידיו, הרי שאפשר לדבר על החלום האמריקני ושברו.

 

ב"מד מן" הכל עטוף באווירת הסיקסטיז, משרדי פרסום ותקציבי עתק, נשים יפות וגברים נאים ומטרידים מינית, ב"הת'ר" הכל לכאורה בנאלי הרבה יותר. 

 

אבל בשניהם מה שרוחש מתחת לפני השטח שונה לחלוטין מהחזות המאושרת שמוצגת מעל לפני השטח.

 

אם נתחיל במשפחת ברייקסטון, שמאכלסת את מרבית דפי "הת'ר", הרי שמדובר במשפחה ממש מושלמת כלפי חוץ: אישה נאה ומשכילה, גבר לא נאה במיוחד אך גם לא כעור שמביא הביתה פרנסה נאה, וילדה יפהפיה שמפיצה סביבה אור באישיותה הכובשת.

 

אבל כשצוללים עמוק, מגלים שרגע לפני החתונה האם קארן שקלה לבטל הכל, ושיש לה אובססיה מוזרה מאוד כלפי ביתה והיא גם מתנגדת בתוקף להבאת ילדים נוספים לעולם.

 

מגלים שהאב מארק סובל מאז ילדותו מדימוי עצמי נמוך, ומוכן שרעייתו תנהל את ביתם ביד רמה, עד שהוא כמעט נשבר ומצליח לקושש לעצמו קצת זמן איכות עם ביתם, מה שהופך גם אותו לתלותי מאוד כלפיה.

 

ומגלים שהת'ר, הילדה היפהפיה שכבר נמצאת בגיל ההתבגרות, מפזרת חיוכים כלפי הסביבה, אבל לא ממש מתה על הוריה, ולא ממש נהנית לבלות במחיצתם, וגם לא במחיצת חבריה בני גילה.

 

אצל בובי, הצעיר שגורלו לא שפר עליו, נדמה שהכל מונח על השולחן: אם נרקומנית, אוכל בדלי סיגריות כבר בגיל עשר, ואפילו מסייע לחבריה העבריינים של אימו להזריק לעצמם כשאין להם כוח לעשות זאת לעצמם.

 

אבל בובי גם שונה כשמסתכלים פנימה: הוא קודם כל חכם, וקולט מהר, ומצליח לנצל את סיפורו האישי הקודר לטובתו האישית.

 

ושנית, כיוון שהוא נעדר כל הדרכה הורית, הוא מפתח נטיות אלימות כלפי המין הנשי, ונכנס למאסר בן כמה שנים אחרי שתקף את שכנתו, אם כי לא אנס אותה.

 

את הלקח שהוא לומד בבית הכלא לא תלמדו בבית הספר, ולא נוסיף על כך כדי לא לקלקל את הקריאה.

 

כמובן, מהרגע שבובי מוזכר בספר, די ברור ששני העולמות השונים כל כך צפויים להתנגש.

 

אבל מה שיפה ב"הת'ר" הוא שההתנגשות שונה לחלוטין מכפי שאולי רוב הקוראים יתארו אותה לעצמם.

 

וכך גם סיום הספר.

 

אם אפשר להקביל את הסיום לסדרת טלוויזיה, הוא דווקא מזכיר את "הסופרנוס"- אירוע סיום שמעיד כי החיים עצמם נמשכים, גם אם המחבר עצמו החליט להפסיק ולפתוח לנו צוהר אל הדמויות.

 

המלצת קריאה חמה, ועדכנו את פופ טארטס אם גם לכם היצירה הזאת לא יצאה מהראש.