אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
תערוכה חדשה בגלריית בית אבי חי:
'ובחרת בחיים – זו אמנות'
פנחס ליטבינובסקי
אחד מהאבות המייסדים של האמנות הישראלי, אמן הדיוקנאות הלאומי שמרבית מעזבונו הושמד בפרשה שהסעירה את עולם האמנות, מפליא להציג בעבודותיו רבגוניות אמנותית הנעה בין הריאליסטי למופשט ובין הדתי לחושני
אוצר התערוכה: עמיחי חסון
פתיחת התערוכה שני, 1 ביולי בשעה 19:00
לינק לתמונות
https://drive.google.com/
בית אבי חי יציג את התערוכה "ובחרת בחיים– זו אמנות " ובה עשרות יצירות נבחרות מתוך עזבון האמן, חתן פרס ישראל לציור, פנחס ליטבינובסקי , מהאבות המייסדים של האמנות הישראלית ואמן ירושלמי פורה, שעבודותיו רואות אור לראשונה לאחר 30 שנה. התערוכה הענפה שתתפרס על פני שלושת הקומות בבית אבי חי נעה בין הסגנונות המגוונים איתם עבד, בין האוריינטליות המוקסמת, דרך השפעות יהודיות, ציור דיוקנאות של נבחרי העם השונים ועבודות צבע מופשטות ומגוונות.
ליטבינובסקי לא היה חלק מחבורה אומנותית, לא הרבה להציג מעבודותיו ולא נהג לתארך אותן או לתת להן שמות. מלבד ציורי הדיוקנאות נמנע לרוב מלמכור את יצירתו. לאחר מותו נשארו בעיזבון הצייר למעלה מ־6,000 עבודות בסטודיו בירושלים, אך העיזבון עבר תלאות רבות לאורך השנים, ושיאן בהשמדה מסיבית בידי נכד הצייר, שצמצמה את אלפי העבודות לכדי כמה מאות נבחרות. התערוכה מבקשת להציג את המיטב ששרד, ולהראות דרכו את פניו האומנותיות השונות, המשחקיות, הן החושניות והן הרוחניות של פנחס ליטבינובסקי.
בתערוכה תוצב עמדה אינטראקטיבית 'עשה לך דיוקן ליטבינובסקי AI', המציעה אפשרות ליצור באמצעות הבינה החכמה דיוקן בסגנון ליטבינובסקי בסגנונות המשוערים של הצייר. (עיצוב חווית AI: אלון שטיאט, פיתוח תוכנה: אבינועם קופר).
מי אתה פנחס ליטבינוסקי? https://www.bac.org.il/videos/
פנחס ליטבינובסקי (1894-1985) נולד למשפחת סוחרים יהודית בעיר נובוגאורגייבסק (אז האימפריה הרוסית, כיום אוקראינה). בילדותו התחנך בחֶדֶר. ב־1912 קיבל מלגת לימודים לאקדמיה לאמנות באודסה, שם פגש את בוריס שץ, שהציע לו לעבור ללמוד בבצלאל בירושלים. בעקבות כך עלה לארץ ישראל, אך פרש כעבור זמן קצר מהלימודים במחאה על דרך הלימוד במוסד. בשובו לרוסיה החל ללמוד באקדמיה לאמנות בפטרוגרד. ב־-1917 נשא את ליזה לבית טורגובסקי לאישה, ולזוג נולדו שתי בנות.
ב־1919 עלה ליטבינובסקי בשנית לארץ ישראל באונייה המפורסמת רוּסלאן. הוא זכה להצלחה כאמן, השתתף בכמה תערוכות מרכזיות, עיצב תפאורות לתיאטרון (דוגמת "הדיבוק" בהבימה) ועסק גם בעיצוב גרפי. בראשית שנות החמישים התמקם בבית נטוש בשכונת קטמון בירושלים, ששימש בעבר את סגן הנציב העליון הבריטי, שם חי ועבד בסטודיו. מאז שנות השלושים הרבה לשהות באירופה ובארצות הברית, שם פגש בעבודותיהם של סזאן, מאטיס, פיקאסו, מירו והציירים מאסכולת פריז. בהשפעתם, סגנונו האמנותי עבר תמורות במהלך השנים: מקונסטרוקטיביזם והאימפרסיוניזם הרוסי בתחילת הדרך, דרך מגמות מודרניסטיות ואקספרסיביות ועד מעבר להפשטה צורנית וצבעונית בתקופת חייו האחרונה. על הישגיו זכה בכמה פרסים, ובראשם פרס ישראל לציור שהוענק לו בשנת 1980.
אודות סדרות היצירות שתוצגנה בתערוכה:
האוריינט
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, הגיע ליטבינובסקי בשנית לארץ ישראל והתגורר תקופות בטבריה, במושבה הר־טוב, בביתניה עילית, במוצא עלית ובירושלים. המעבר ממזרח אירופה לשמש הצורבת של המזרח התיכון זימן שינוי סגנוני, צבעוני ונושאי. הוא תיאר בנאיביות שאינה חפה מאוריינטליזם, את האנשים וחיי היום־יום שראה בגליל ובהרי יהודה. אל דמויות אלו הוא חזר במשך כל חייו, אך כחלק משינויי הסגנון שלו עברו גם הן מייצוג ריאליסטי לאקספרסיבי, ולבסוף להפשטה שטשטשה אותן עד כדי כתמי צבע וקווי מתאר.
ובחרת בחיים
אף שנטש את אורח החיים האדוק שבו גדל, ליטבינובסקי ניהל קשר מורכב עם המסורות היהודית שבא לידי ביטוי גם ביצירתו. מסוף שנות החמישים החל האמן לשלב בציוריו ציטוטים מתוך ארון הספרים היהודי, לרוב לצד סצנות רוויות יצרים, הכוללת דימויי חלקי הגוף המתפתלים אלו בתוך אלו וקושרים בין יצר החיים ליצירה.
דוגמה מעניינת ניתן לראות בשני ציורי שמן אלו, שבהם כתב את המילים "ובחרת בחיים" המופיעות בפסוק מספר דברים. בכתיבת הציטוט בתוך ציוריו הפקיע את הפרשנויות המסורתיות, ודרש מחדש את הפסוק כמדרש אישי של אמן: חיים ואמנות – חד הם. עצם הבחירה בחיים, היא היא יצירת האומנות.
אדם וחמור
החמור מופיע אצל ליטבינובסקי מאז שנות העשרים כסמל ארץ־ישראלי, לרוב בהקשר של חיי הערבים המקומיים, אך לעיתים יופיע גם בקרבת יהודים חסידים. תהליכי ההפשטה שאפיינו את תקופות יצירתו האחרונה מצמצמים את דמות החמור כצורה ארכיטיפית של חיה.
דיוקנאות
במשך כל חייו עסק ליטבינובסקי בציור דיוקנאות. בתחילה התמחה ברישום, ואחר כך הרבה לצייר דיוקנאות של גיבורי תרבות עבריים. החל משנות השלושים התמקד באנשי ציבור. לרוב נוצרו הדיוקנאות על פי צילום, לבקשתם של אנשים פרטים ומוסדות רשמיים, שהשתמשו בהם לא פעם כמתנות לאורחים חשובים. כך יצאו תחת ידיו גרסאות שונות לדיוקנאותיהם של ראשי ממשלות, נשיאים ואנשי שם מהארץ והעולם. בעוד דיוקנאות אלו היו מקור פרנסה חשוב עבורו ואף קיבעו את שמו בציבוריות הישראלית כ"צייר הדיוקנאות הלאומי", הוא עצמו פיתח כלפיהם יחס מסויג. עם זאת, הוא הצליח למצוא גם בהם מרחב למחקר האומנותי שעסק בו.
דיוקנאות בן־גוריון
בין מאות הדיוקנאות שצייר ליטבינובסקי במהלך חייו, בולטים עשרות המוקדשים לדוד בן־גוריון (1886–1973), ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. מבטו של ליטבינובסקי אינו מבט נוסטלגי: בן־גוריון שימש בתפקידו בזמן שבו צוירו הדיוקנאות במהלך שנות החמישים. אך האמן, סרבן ראיונות נודע, נמנע מלהסביר את סיבת החזרתיות על דמות זו במיוחד. האם מדובר בניסיון לייצור איקוניזציה של אבי האומה מתוך הכרה בגדולתו? או שמא דווקא שליטתו הדומיננטיות של בן־גוריון היא שעוררה את חושיו האינדיבידואליסטים של ליטבינובסקי, שביקש להביע מחאה אמנותית דרך שינויי הצורה של המנהיג?
דיוקנאות רבנים
דמויות רבניות אומנם הופיעו ביצירתו מאז שנות העשרים, אך רק בעשורים האחרונים לחייו החל לצייר באובססיביות דיוקנאות של רבנים, רובם בהשראת צילומים וציורים שמצא בספרים. בניגוד לדיוקנאות הרשמיים, שאותם צייר לפי הזמנה ועל בסיס שרטוט מדויק, דיוקנאות הרבנים נוצרו כחלק ממחקר אומנותי וכאפיק של מסע חיפוש רוחני שהוביל את ליטבינובסקי להזדהות עם שורשיה המרדניים של התנועה החסידית.
הכנר
ליטבינובסקי נהג לצייר בלילות בשעה שהאזין למוזיקה בעוצמה גבוהה, ולא מפתיע למצוא את המוזיקה גם כנושא שמופיע ברבות מעבודותיו. סדרת הכנר שציוריה בגואש ושמן במהלך שנות החמישים מציגה וריאציות שונות בין הכנר לכינור, דרך צבעוניות נקייה ומלאת ניגודים. עבודות הסדרה מעלות מספר מקורות התייחסות והשראה שמהם ינק האמן במסעותיו ברחבי אירופה ומתוך לימוד מתמיד מרפרודוקציות בספרי אמנות.
ציורים ילדיים
בעשורים האחרונים לחייו חזר ליטבינובסקי אל דימויים שצייר בעבר, אך הפעם כאמן מבוגר השב אל נקודת הראשית ומבקש לזקק אותם לתמצית צורנית וצבעונית. העבודות, שרבות מהן צוירו בצבעי פנדה (פסטל על בסיס שמן) בסגנון המזכיר ציורי ילדים, מתבססות על אלתור חופשי המסלק פרטים מיותרים ומתרכז בקווים פשוטים וצבעוניים שמשדרים תמימות, פשטות, דיוק ושמחת חיים.
אוצר התערוכה: עמיחי חסון | עוזרת לאוצר: ריקה גרינפלד ברנע
עיצוב תערוכה: ליסה בלכמן | עיצוב גרפי לתערוכה: סוניה אוליטסקי | הפקה: שחר מונטלייק
