לבנות את הים

ארכיון עזריאלי לאדריכלות – מוזיאון תל אביב 

לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון קו החוף של תל אביב

אוצר: פרופ' אדר' ערן נוימן

אוצרת משנה: אדר' יוני אבידן

29.3.24 – 26.10.24

 התערוכה "לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון חוף הים של תל-אביב", בוחנת את יחסי העיר והים 

היא מגוללת את ההיסטוריה של רצועת החוף העירונית ומעלה שאלות לגבי עתיד אחד הנכסים התל-אביביים החשובים ביותר.

סביב התוכנית משנות ה-60, של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר, שהיה אמון על תכנון חוף הים מגינת לונדון ועד לצפון גן העצמאות, 

נסקרות בתערוכה 100 שנות תכנון ופיתוח של רצועת החוף התל אביבית

בתערוכה "לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון חוף הים של תל-אביב", בארכיון עזריאלי לאדריכלות, מוצגים שרטוטים מקוריים של עבודותיו של ויטקובר, שרטוטים של יעקב רכטר לכיכר אתרים ושל האדריכל האיטלקי לואיג׳י פיצינאטו לרצועת החוף. מודלים, צילומים ארכיוניים, יצירות של דני קרוון, רות שלוס ושי איגנץ שציירו את רצועת החוף, סרטונים מתקופת חיי הזוהר במלונות שרתון, בבריכת גורדון, מצגות של רעיונות לייבוש ובנייה בתוך הים התיכון, מדפסת שמציירת בחול ועוד.

בשנותיה הראשונות של תל-אביב היו חופי העיר בתוליים וחפים מנגיעות אדריכליות, פעילים והומי מתרחצים. עם השנים נבנו בקרבת החוף בניינים בודדים שניצבו לאורכו בלי תכנון כולל, כמו מלון גת-רימון, בניין הקזינו גלי-אביב ומלון קטה דן. בשנים שבין 1940 ל-1960 חוף הים של תל-אביב, סבל מהזנחה והזרמת מי שופכין והפך לאזור של פעילות מפוקפקת. הָחֵל בשנות ה-60 יזמה עיריית תל-אביב-יפו כמה תוכניות לשיקום רצועת החוף. ויטקובר הוזמן לתכנן את הקטע שבין גינת לונדון לצפון גן העצמאות, שבו מיקם בעיקר בתי מלון ומִתקני בילוי ופנאי. עוד קודם לכן תכנן את בריכת גורדון, ובהמשך לקח חלק בתכנון מלון שרתון הראשון ומלון שרתון הנוכחי. בהמשך, קידם ויטקובר הקמה של שוברי גלים לאורך החוף, והיה מעורב בתכנון מתחם כיכר אתרים. בינוי רצועת החוף נמשך בהקמת הטיילת ע"ש שלמה (צ'יץ') להט, ובעשורים האחרונים הוסיפה העירייה לפתח את רצועת החוף בתכנון מחדש של טיילת להט ולאחרונה בבחינה של הריסה ובינוי מחודש של כיכר אתרים. התערוכה מתייחסת גם לתרומה של יעקב רכטר ולואיג׳י פיצ׳ינטו לתכנון רצועת החוף ולפיתוחה בעשורים האחרונים על ידי מוריה-סקלי אדריכלות נוף, ישר אדריכלים ומייזליץ-כסיף אדריכלים.

ורנר יוסף ויטקובר (1903, ברלין – 1997, תל-אביב) למד אמנות וארכיאולוגיה באוניברסיטאות ברלין והיידלברג ואדריכלות באונ' שטוטגרט, אצל פאול בונאץ ופאול שמיטהנר, שחתרו לסינתזה בין הסגנון המודרני, האקדמיזם האדריכלי והמסורת הלאומית הגרמנית. לאחר לימודיו התמחה בתכנון שיכוני מגורים. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, היגר ויטקובר – שהיה חבר בתנועת הנוער הציונית בלאו-וייס (כחול-לבן) – לפלשתינה-א"י המנדטורית. בשנותיו הראשונות בארץ עבד כמפקח בנייה של בית ספר במשמר העמק, וב-1936 פתח משרד אדריכלים עצמאי. מחקריו של ויטקובר, שהתמחה בתכנון אקלימי ותכנון ערים, זכו לפרסים והשפיעו רבות על תפיסת הבינוי בישראל של שנות ה-50 וה-60. בין עבודותיו הבולטות: התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב (1934, בשיתוף עם נחום זלקינד), תוכנית-אב למוזיאון הארץ בתל-אביב (1955, היום מוז"א), ביתן הזכוכית (1961), הפלנטריום (1966), עיריית פתח-תקוה (1956), תוכנית-אב לאוניברסיטת תל-אביב (1955), בניין גילמן (1965), ובניין בריטניה (1975, בשיתוף עם ישראל שטיין).

ארכיון עזריאלי לאדריכלות במוזיאון תל אביב, הוא המוביל בארץ בתחומו וכולל למעלה מ 20 אוספים של אדריכלים שבנו את מדינת ישראל. הארכיון מעודד מחקר באדריכלות ומציג תערוכות על נושאים מרכזיים של המרחב הישראלי.