אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
הסדרה "לייקרס: קבוצה מנצחת" היא סדרה נהדרת, ובעונתה השנייה הייתה אף מהנה עוד יותר מבראשונה.
אלא שאז הגיעה הבשורה המבעסת על כך, שהסדרה בוטלה.
בכל זאת- נחלוק לה כבוד אחרון, עם הפוסט הזה.
האם סיימתם לצפות בכל שבעת פרקי העונה השנייה? אם לא, עדיף לכם להימנע מהפוסט הזה
עד שתעשו כן.
אוקיי?
אוקיי.
מסתבר, שגם ב-HBO יכולים לפעמים ממש לבעס אותנו.
הביטול של "לייקרס" ביטל למעשה את הרעיון, לספר על השנים הגדולות של שושלת הלייקרס תחת מג'יק ג'ונסון.
סביר להניח שבתכנון המקורי הסדרה מסתיימת עם גיוסו של קובי בריאנט לשורות הלייקרס, או אולי עוד לפני כן- עם חזרת מג'יק למגרשים אחרי ההודעה על האיידס, והסיום האופטימי מבחינתו.
אבל ההחלטה לסיים את הסדרה עכשיו הובילה את יוצריה לסכם את העידן המאוד מאוד הוליוודי של הלייקרס בשורה של שקופיות עם מידע.
לא קיבלנו את סיום הסיפור של ג'רי באס והתביעה של האני נגדו, לא קיבלנו עוד מידע על עלייתה של ג'יני באס בסולם הדרגות בלייקרס עד לנשיאות, ובעיקר לא זכינו לראות את השחקן המעולה שמגלם את כרים עבדול ג'באר מביא לנו את נאום הפרישה שלו.
לאחר הסערה שעוררה בעונת הבכורה שלה, בעיקר סביב האי דיוקים ההיסטוריים שלה, הפכה "לייקרס" בעונתה השנייה לסדרה כל כך כיפית, עד שקשה בדיוק לשים את האצבע על הסיבה לכך, שכל פרק שלה הסתיים עם חיוך גדול על השפתיים של פופ טארטס.
סצינות הכדורסל בוימו בצורה נהדרת, השיחזור התקופתי של האייטיז היה נפלא, ג'ון סי ריילי המשיך לגלם את "דוקטור באס" כדמות גדולה מהחיים- פליייבוי מזדקן נהנתן שחי באילוז' אבל גורם לנו רק לאהוב אותו עוד יותר, מג'יק הטלוויזיוני המשיך להיות יצור קל דעת, אם כי גילה גם סימנים ראשונים להתבגרות – בעיקר בכל הנוגע לקוקי, ועוד.
אדריאן ברודי הנהדר עשה לפט ריילי שירות מצוין בדרך שבה גילם אותו, אם כי לריילי באמת לא חסרים יחסי ציבור גם ככה, למרות האפיזודה המביכה עם הניקס לפני כמה שנים, וגם ג'ייסון סיגל החביב מ"שרינקינג" ולפני כן "איך פגשתי את אמא" הצליח להציג לנו דמות עגולה של פול וסטהאד , המאמן שקדם לריילי, קיבל חוזה של מיליון דולר ופוטר בגלל תוצאות רעות.
וסטהאד של סיגל היה כל כך מעצבן, עד שפופ טארטס ממש שנא אותו. וזו עדות לכך שהמשחק של סיגל היה יעיל ומוצלח.
מעל הכל, זו עדיין סדרה של שניים: מג'יק וג'רי באס.
נכון, היה נחמד להיזכר בשמות של קורט רמביס וג'יימס וורת'י, גיבורי הלייקרס בתקופה שבה פופ טארטס למד ביסודי, והסתמך רק על דיווחי מנחם לס ב"ספורט ידיעות" כדי להתעדכן בנעשה מעבר לים, וגם ניקסון החביב קיבל פוקוס, רגע לפני שהועבר בטרייד לקליפרס, וג'יני לפעמים עמדה במרכז סצינות מרכזיות, אבל… בסוף אלה ג'רי באס ומג'יק שהניעו את העלילה קדימה, שזכו למירב הפוקוס.
ושניהם קיבלו שירות לא רע בכלל מיוצרי הסדרה הכיפית.
"לייקרס" תיזכר לצד "בולרז" ולפניה "הפמליה" כאחת הסדרות הכיפיות של HBO. למרבה הצער, שלא כשתי האחרות, היא לא זכתה לסיום ראוי, ולכן נישאר עם טעם של עוד.
