אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
קשה מאוד לכתוב במילים, עד כמה העונה השנייה של "המוסד" הייתה מעולה.
כי פשוט היא הייתה ממש ממש טובה, כמעט כל פרק היה יצירת מופת, העלילה התקדמה במהירות, הדמויות החדשות היו נהדרות, ופופ טארטס בטוח ישכח משהו אחרי שיסיים את הכתיבה.
אבל רגע- עוד לא השלמתם את פרק 210 ובכך את העונה כולה?
אנא הפסיקו מיד הקריאה בפוסט זה, וחזרו אליו רק לאחר שצפיתם בכל העונה.
אוקיי?
אוקיי.
"המוסד" סגרה את עונתה השנייה עם שלל תפניות ומהפכים, והמון המון מוות.
חלק ממקרי המוות היו משמחים- למשל כשקליאון בתצורת "יום" הושלך למותו ממנעל האוויר בספינה, או כשהגנרל שאחראי למותם של המונים במהלך הקריירה שלו איבד גם את בעלו וגם בסופו של דבר את חייו שלו. הוא היה סימפטי, הגנרל, אבל הוא פעל בשירות האימפריה.
חלק היו מפתיעים אבל עם טוויסט חיובי- המוות הבולט כמובן היה מותה של סלבור הרדין בזרועות אימה, גייל. מבחינת סלבור- המוות היה דבר טוב: הוא הוכיח לגייל, שהיא לא צריכה לחשוש מ"הפרד" בעוד 150 שנה. בחזונה בתחילת העונה ראתה גייל את ביתה מתה בידי הפרד, אבל הנה- היא מתה עכשיו, 150 שנה לפני כן.
מה שנקרא- למצוא את חצי הכוס המלאה כשאתה מת.
אבל עם כל הכבוד למקרי המוות, ההישג העיקרי של FOUNDATION בעונה הזאת היה המקוריות לצד הכבוד למשתמשים, כלומר הצופים.
כל פרק הרגיש כמו פרק סיום/ פתיחת עונה, כל פרק הסתיים בקליף-האנגר לכאורה חסר פתרון, וגם כשנדמה היה שנרקחו פתרונות מעט "משוגעים" כדי לצאת מתסבוכות- הצופה קיבל אותם בהבנה.
כי בסופו של דבר, העלילה שרקחו יוצרי הסדרה על בסיס ספרי "המוסד" של אסימוב היא אדירה.
מרבית מה שאנו רואים על המסך לא מופיע במקור הספרותי- כך למשל השושלת הגנטית האימפריאלית. היא נרקחה כדי שאפשר יהיה לשייך את הרוע האולטימטיבי לקיסר אחד בכל עונה, כשהעלילה קופצת מאות שנים קדימה.
ליידי דמרזל, שבסיום העונה הזאת הפכה לדמות החשובה ביותר בסדרה, הפכה מגבר אצל אסימוב לאישה אצלנו, ולורה בירן מגלמת אותה בצורה מעוררת השתאות, ומגיעה לה מועמדות לאמי.
המונולוג שלה, כשהיא מסבירה ל"דאסק" וחברתו על ההיסטוריה שלה עם קליאון ועל האהבה שהיא חשה אליו, ושאינה יודעת אם היא אמיתית או שמקורה בתיכנות שלה, היה מונולוג מרשים.
גם לי פייס, בתפקיד האח "יום", מציג כאן משחק לתפארת.
הוא מציג דמות גדולה מהחיים, עמוסה בקסם אישי לצד ביטחון עצמי ברמה מטורללת לחלוטין, אבל המשחק שלו לא גולש למחוזות הקריקטורה וגם לא הופך את הדמות לבלתי נסבלת. הקיסר שלו פשוט מסביר בצורה הטובה ביותר לצופים, מדוע "אימפריה" שורדת כבר מאות שנים.
ומה נאמר על ג'ארד האריס, הלוא הוא הארי סלדון? החזרה שלו בכמה גירסאות בעונה הנוכחית אפשרה לשחקן להציג לנו פכים שונים באישיותו של המדען הגאון אך השנוי במחלוקת, וגם קיבלנו הצצה לחייו האישיים לפני שבנה את מחשב-הקובייה.
רק חבל שגייל, כפי שפופ טארטס כתב לאחר פרק פתיחת העונה, מגולמת בצורה כל כך בכיינית ומעצבנת.
אבל הסך הכל הכללי הוא אדיר. אפל מחזיקה כעת ברשותה בשתי סדרות המד"ב הטובות ביותר בנמצא: "המוסד" ו-SILO.
וואו.
נסיים בסרטונים
