אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
המדיטק והמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס מציגים:
"דני קרמן – רטרוספקטיבה"
תערוכה חדשה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
אוצר: ערן ליטוין
פתיחה: 18.07.23
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס גאה להציג את התערוכה ״דני קרמן – רטרוספקטיבה״. זוהי הפעם הראשונה בה תוצג תערוכת יחיד רטרוספקטיבית ליוצר דני קרמן במוזיאון. התערוכה היא הזדמנות להיחשף לעולמו העשיר של קרמן, המוכר בעיקר כמאייר מעוטר, בן דור המייסדים של עולם האיור בישראל. קרמן מגדיר את עצמו אוּמן ולא אוֹמן, כדי להדגיש את מגוון התנסויותיו, וכך מביטה עליו גם התערוכה: בעל מלאכה מיומן, שכל עבודותיו מתאפיינות בקו ברור – חידוש והתחדשות.
במסגרת התערוכה יוצגו עבודות רבות של קרמן שטרם נחשפו לקהל הרחב. התערוכה חושפת את ידיעותיו ואת ניסיונו העתיר בשלל אומנויות וטכניקות מעורבות: מעבודות הדפס וחיתוכי עץ, לצד קריקטורות, רישומים, סקיצות ואיורים פוליטיים, ועד כרזות ועטיפות תקליטים.
התערוכה "דני קרמן – רטרוספקטיבה" חושפת את ידיעותיו ואת ניסיונו העתיר של קרמן אשר יצר לעצמו עולם פנימי רחב ועשיר, השואב השראה מהיכרות עמוקה עם טובי המאיירים בעולם. בזמן שמאיירים רבים מסגלים לעצמם קו מוכר ומאפיין, נדמה שאצל קרמן ההתחמקות מהאחיד – מזה שגבולותיו ברורים, מִכְּניעה לסגנון אחד – נעשתה לטביעת אצבע. הוא מקפיד שלא לחזור על עצמו, אלא להמשיך לחקור, להתנסות בשלל מסורות, ולאייר את מה שטרם אויר, בסגנון שטרם הוגדר. הקו המאפיין של קרמן הוא זה שיש לו נקודת התחלה, אך סופו להפתיע את הקהל ובעיקר את קרמן עצמו. במובנים רבים יצירתו של קרמן עיצבה את זירת האיור המקומית, ולא פחות מכך את ההגדרה לגרפיקה שימושית. נימה הומוריסטית ודמיון יוצר אינסופי הם כוחות העל של קרמן, והתערוכה היא הזדמנות ליהנות משפע הייצוגים שלהם לאורך שישה עשורים של יצירה.
לאורך השנים עסק קרמן בכל תחומי האיור בעיתונות המודפסת ומחוצה לה. ההומור הוא ללא ספק חומר הבערה שלו, ואין זה משנה אם מדובר באיור ספרי ילדים, בסאטירה או בהדפס אמנותי. ההומור החזותי של קרמן בא לידי ביטוי באופי המשתנה של הקו, ובשעשועים מפתיעים שהוא משיג בחריגה מכללי המשחק: פרספקטיבה, פרופורציות ומשחקי אור וצל. כמי שמושפע מרוח ההומור האנגלי, קרמן אוהב מאד את הנונסנס ומשתעשע בין העולם המדעי לעולם ההזיה.
קרמן הוא מאייר מהשורה הראשונה, וההיכרות עם יכולותיו ועם יצירתו מציעה מבט עשיר ומעמיק על עולם הגרפיקה השימושית. יחיד מסוגו, לא נכנע לתכתיבים, מתמודד עם טקסטים עתיקים ועכשוויים כאחד, לא מקבל את מרות הרייטינג, ומאמין שאין להקל על הדור הצעיר בחומרים לעוסים אלא לאתגר אותו בחומרים מעוררי מחשבה. קרמן מגדיר את עצמו ״מאייר בנשמה״, ומקפיד להשתמש במגוון חומרים וסגנונות. השחרור העצמי מסגנון אחיד שומר על עבודותיו רעננות גם ממרחק השנים.
לאורך שנות עבודתו אייר קרמן למעלה מ-500 ספרים ובהם גם ספרים שכתב לבד וגם ספרים שכתב בשיתוף פעולה עם אחרים. ברשימת הספרים הארוכה שאייר מצויים "והילד הזה הוא אני", "האריה שאהב תות", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "צייד הסנרק", "ילקוט הכזבים" ורבים נוספים.
מיה דבש, האוצרת הראשית של מוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס:
"אנחנו גאים מאוד לפתוח תערוכה רטרוספקטיבית חשובה מאין כמוה של אחד היוצרים המגוונים, בעלי העושר התרבותי הנרחב ביותר, בן דור המייסדים של עולם האיור בישראל.
"דני קרמן עצמו הוא רטרוספקטיבה חיה ומהלכת," כותב בקטלוג התערוכה יאיר גרבוז. "הוא מצייר ומאייר ומחבר ומתרגם ומטייל ומדריך וחונך." תערוכה רטרוספקטיבית כזו אינה יכולה לתפוס את קצה קצהו של עולמו העשיר, אך מאפשרת מבט נרחב ככל האפשר על אחד היוצרים החשובים המהלכים בינינו".
ערן ליטוין, אוצר התערוכה:
"חשוב להכיר בגרפיקה שימושית לא פחות מאשר באוֹמנות. בשנים האחרונות אכן ניכר שינוי לטובה במעמדה, אך לעיתים נדמה שהיא עדיין לא זוכה להכרה הראויה. קרמן הוא מאייר מהשורה הראשונה, וההיכרות עם יכולותיו ועם יצירתו מציעה מבט עשיר ומעמיק על עולם הגרפיקה השימושית. יחיד מסוגו, לא נכנע לתכתיבים, מתמודד עם טקסטים עתיקים ועכשוויים כאחד, לא מקבל את מרות הרייטינג, ומאמין שאין להקל על הדור הצעיר בחומרים לעוסים ויש לאתגר אותו בחומרים מעוררי מחשבה".
התערוכה במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס נוגעת בנושאים שונים ומגוונים לאורך חייו של קרמן :
ימי "בצלאל" + דני קרמן האמן:
בשנת 1956 החליטו הוריו של קרמן, בן 15 וחצי בלבד, לרשום אותו ללימודים בבית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים. עבור קרמן הצעיר זה היה עולם חדש ופלאי ובכל יום למד והתנסה בתחום אחר בלימודי 'גרפיקה שימושית': רישום, ציור, חיתוך עץ, הדפס וגרפיקה. הוא זכה ללמוד אצל כמה מהמורים המיתולוגיים של "בצלאל" באותם הימים בהם יעקב שטיינהרט, איזידור אשהיים ויוסי שטרן. קרמן תיאר את ההשפעה האדירה של ספריית "בצלאל", שהייתה עבורו חלון לעולם האמנות ולמפגש עם אוֹמני האיור והציור פול קליי, גיאורג גרוס ובעיקר, סול סטיינברג. בשנת 1959, עם סיום לימודיו ב"בצלאל", בחר לעצב לעצמו נתיב של צייר-אוֹמן המתפרנס מגרפיקה. ביום-יום עסק בעבודה כגרפיקאי במשרד, כדי לפנות את הערבים לעסוק במה שעמד בראש סדר העדיפויות שלו: אוֹמנות. הוא התמקד בעיקר בעבודות הדפס, בחיתוך עץ ובמונוטיפים.
דני ואריק קרמן פותחים משרד לעיצוב גראפי:
בשנת 1962 דני קרמן ובן דודו אריק קרמן פתחו בתל-אביב את המשרד לעיצוב גרפי "סטודיו קרמן-קרמן". הצמד התמחה בגרפיקה שימושית, ויצר עבודות רבות בתחום הפרסום והאומנות: איור לספרים, קריקטורות, כרזות למופעי תרבות ולמפלגות פוליטיות, תפאורות לתיאטראות וכן עיצוב תערוכות מסחריות.
איורים פוליטיים:
לאורך שנות השבעים והשמונים, אייר קרמן מאמרים פוליטיים רבים שפורסמו בעיתונות המודפסת. הוא הוסיף לטקסט פרשנות אישית חזותית, שהעניקה עומקים חדשים ומבט מפתיע, לרוב הומוריסטי. עבור קרמן אילוסטרציה אינה איור שתפקידו להסביר טקסט, אלא עבודה גרפית העומדת בפני עצמה וגם משרתת את הטקסט שלצידה. העבודה לעיתונות המודפסת דרשה כישרון מחשבתי ויכולות טכניות גבוהות, לצד עמידה בלתי מתפשרת בלוח הזמנים של עולם הדפוס. איוריו של קרמן התפרסמו לאורך השנים בעיתונים "ידיעות אחרונות", "הארץ", "דבר" ולימים גם ב"ישראל היום".
המוסף הסאטירי "דבר אחר":
בשנת 1983 יזמה חנה זמר, העורכת המיתולוגית של העיתון ההסתדרותי וחמור הסבר "דבר", את הקמת המוסף הסאטירי. למשימת ייסוד המוסף נקראו דני קרמן, אהרן שמי, יצחק בן נר, שלמה ניצן ותרזה אייזנברג שמונתה למתאמת אחראית. לאורך השנים השתנה הרכב המערכת, ולצד חברים שעזבו היו אמנים שהצטרפו, בהם יאיר גרבוז, תומר קרמן, אביב אלחסיד ואורי קרמן – שלושת הצעירים פעלו יחד עם ניצן, גרבוז וקרמן האב עד הגיליון האחרון. בתחילה פורסם המוסף בן ארבעת העמודים בימי רביעי, ואחר כך זכה למקום של כבוד בעיתון של יום שישי. שם המוסף ״דבר אחר״ הכיל בה בעת שייכות לעיתון דבר אך גם בידול מתכניו המרכזיים, הייתה בו רמיזה מתפלמסת לכינוי המקובל לחזיר ״בשר אחר״, אך גם לעבודת אלילים. מעל שמו התנוססה בגאון סיסמת ״פועלי כל העולם…״ עם סיומת מתחלפת, שהעידה בכל פעם על כובד משקלו של המוסף לא רק בתכניו אלא גם בעיצוב ההגדרה של מוסף סאטירי. המוסף היה ידוע בהומור פרוע, חסר עכבות ונטול צנזורה עצמית, והציג קריקטורות, איורים, ציורים ופוטומונטאז׳ים חריפים, ובוטים לעיתים, בענייני השעה. מדי שבוע הגיב המוסף על אירועי היום הפוליטיים ועסק בנושאים כמו דת ומדינה, לאוּמנות ושחיתות, הוא עסק ב'כאן ועכשיו', ולא נמנע מסוגיות בוערות כמו המלחמה בשטחים, פרויקט "הלביא", מלחמת שלום הגליל, משפט דמיאניוק ומלחמת המפרץ. מבעד למשקפי האבסורד אפשרו חברי המוסף מבט גרוטסקי על המצב הפוליטי-חברתי בישראל של שנות השמונים והתשעים. בטקסטים ובאיורים קרמן האיר תופעות מדאיגות מהרחוב הישראלי, תמיד בשפה אירונית ובעירוב סגנונות – מקראי, רשמי ויום-יומי. לאורך השנים התארחו במוסף יעקב רוטבליט, אבנר כץ, יוסי שדה, אלדד זיו, יוני להב, חנה רוט, אלי שרייבר (חתולי), חיים באר, דודו גבע ואפילו סופר ומשורר הילדים בן התשעים וחמש לוין קיפניס. בשנת 1994, זמן קצר לפני סגירתו של עיתון "דבר", נדד המוסף לעיתון "ידיעות אחרונות" ופעל עד שנת 2004.
העדלאידע:
בסוף שנות ה-60 עיצבו ב"סטודיו קרמן-קרמן" את תהלוכת הפורים הראשונה. כעבור שני עשורים, חזר קרמן לעסוק בעיצוב האמנותי של התהלוכה. הוא עיצב עדלאידע בסוף שנות השמונים, ואחר-כך בשנות התשעים בזמן מלחמת המפרץ. קרמן יצר לעדלאידע שורת איורים של דמויות הומוריסטיות, שחלקן התייחסו למלחמה בעוקצנות משעשעת. האיורים תורגמו ליותר מחמישים מייצגים – בובות ענק חצובות בקלקר ובספוג, שהוסעו על עשרות משאיות ברחובות תל אביב. עבור קרמן המאייר זו הייתה התמודדות חדשה; אתגר מרתק של תרגום איורים דו-ממדיים לבובות ענק תלת-ממדיות. כדי שאנשי המקצוע יוכלו להפיח חיי תלת-ממד באיוריו, קרמן הכין לכל בובה תרשימים מדויקים מכמה נקודות מבט.
הספר "עבודת יד" – אבנר כץ + דני קרמן:
בשנות השבעים יצרו המאייר אבנר כץ ז"ל ודני קרמן את ״עבודת יד״, ספר הומוריסטי בכתב ידם. בין דפיו קריקטורות, ריאיון הומוריסטי וטקסטים על טהרת הנונסנס האהוב על שניהם. חברים של השניים, בהם אדם ברוך, יורם טהרלב ואהרן שמי, הוזמנו לשלב טקסטים ואיורים בכתב ידם. בסופו של דבר הספר לא יצא לאור, והוא נחשף כאן לראשונה.
איורים מתוך ספרים:
קרמן החל לאייר ספרים באמצע שנות השישים. לאורך שנות עבודתו אייר למעלה מ-500 ספרים, רובן עבור ילדים, ובהם גם ספרים שכתב לבד וגם ספרים שכתב בשיתוף פעולה עם אחרים. ברשימת הספרים הארוכה שלו מצויים "והילד הזה הוא אני", "האריה שאהב תות", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "צייד הסנרק", "ילקוט הכזבים" ורבים נוספים. ההומור הייחודי שלו הפך עם השנים לחלק אינטגרלי מיצירתו, והוא נוכח כמעט בכל ספר שאייר. אף על פי שאייר לילדים יותר מאשר לכל קהל אחר, קרמן אינו מסווג את עצמו כמאייר לילדים: ״מבחינתי מאייר שמאייר למבוגרים בצורה אחת ולילדים בצורה אחרת דומה לאדם שמדבר בצורות שונות לילדים ולמבוגרים. אני מאמין בשפה שיש לאדם ולא חשוב למי אתה מדבר, הגישה צריכה להיות אותה הגישה. אני לא עושה ויתורים אמנותיים בגלל שהקהל הוא ילדים״. למרות כמות הספרים האדירה שאייר, קרמן מעיד שחשוב לו להמציא בכל ספר ולא, חלילה, לשכפל: ״אני שייך למחפשים. אני רואה בכל ספר ילדים מעבדת ניסויים צורנית ורעיונית, ואני משתדל שכל ספר יהיה שונה. אני מנסה להפתיע את עצמי, וכשאני מצליח – אין מאושר ממני. לפעמים אני משקיע בציור אחד כמה ימי עבודה ולפעמים אני גומר ציור בכמה דקות. אני מוכן לצייר הכול, רק לא מה שכבר ציירתי״.
דני קרמן נולד בשנת 1940 בכרכור. הוריו עלו מרוסיה בשנות העשרים של המאה העשרים, ופתחו מכולת. השעמום במושבה המנומנמת הוביל את קרמן הילד אל עולם הקריאה, ובגיל שבע הוא נחשף לרשימה של הצייר נחום גוטמן בעיתון "דבר לילדים". בנעוריו נהג לצייר על דברי דפוס שהגיעו למכולת הקטנה של המשפחה, והוריו התרשמו מיכולותיו והחליטו לשלוח אותו ללמוד בבית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים.
דני קרמן הציג עשר תערוכות יחיד, והשתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל. הוא זכה בפרסים רבים על עבודותיו, בהם פרס נחום גוטמן לאיור, עיטור אנדרסן לספרות ילדים ופרס סוקולוב לעיתונות. לצד יצירתו הענפה והישגיו המרובים קרמן שימש גם מורה, מרצה ומנחה. הוא לימד ב"בצלאל", ב"ויצו חיפה" ועמד בראש מחלקה מיוחדת לנושא האיור במכללת ״ויטל״. דני קרמן גם מלמד בהתנדבות בביתו באופן פרטי. בעשור האחרון ממשיך לאייר ספרים ומפעיל קרמן את "הבלוג של דני קרמן" בו הוא מעלה רשימות העוסקות באמנות, איור, ספרות ותרבות. הוא מרצה יחד עם אפרים סידון למבוגרים וגם לילדים בבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ.
התערוכות תהיינה פתוחות החל מ 18.07.23 ועד 16.12.23
מחיר כרטיס: 20 ₪.
ילדים עד גיל 5: ללא עלות | חיילים, סטודנטים 15₪ | אזרחים ותיקים: 10₪.
שעות פעילות:
ימי ב', ד' בין השעות: 13:00-10:00
ימי ג',ה' בין השעות 17:00-20:00
יום שישי בין השעות 10:00-14:00
יום שבת בין השעות 15:00-10:00
יום ראשון המוזיאון סגור
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס: רחוב ויצמן 61 , חולון
טלפון: 03-6521849
אודות המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס:
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס היחיד בישראל ובין הבודדים ברחבי העולם נותן מענה לעשרות אלפי חובבי המדיום, שזוכים לפעילויות מגוונות ועשירות. המוזיאון חושף את המבקרים לאמנות הקריקטורה על רבדיה, במטרה לקדם את ההכרה בקיומה ונחיצותה של הקריקטורה. בארכיון המוזיאון עשרות אלפי יצירות מקוריות, קטעי עיתונות וספרים פיזיים או דיגיטליים, שמורים ומאורגנים בהתאם לסטנדרטים הגבוהים של מוזיאונים לאמנות.
הקמת המוזיאון היא פרי יוזמה משותפת של ראש עירית חולון, מוטי ששון ואיגוד הקריקטוריסטים הישראלי. כיום, המוזיאון הוא חלק ממתחם תרבות יוצר, מדיטק חולון, הכולל את מוזיאון העיצוב חולון, סינמטק חולון, תיאטרון המדיטק, ספריית החומרים, המרכז לאמנות דיגיטלית רשת הספריות וסינמטק הילדים החדש.
