אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
זהו.
נגמר.
פופ טארטס מתיישב לכתוב את הפוסט הזה מיד אחרי שסיים את הצפייה בפרק, שהיה למעשה סרט באורך מלא.
אם טרם צפיתם ב"בעיניים פקוחות", פרק 410, אם אתם בפיגור בעונה, ועוד לא הגעתם לסוף- אנא הפסיקו הקריאה מיד.
מרגע זה והלאה, קלקלנים, ספוילרים בלעז, הם על אחריותכם. קיבלתם התראה, והתעלמתם ממנה.
אוקיי?
אוקיי.
לרגע נדמה היה, ששלושת האחים באמת יכולים לחיות עם ההנחה, שקנדל יהיה המנכ"ל.
לרגע.
זה היה רגע מתוק ומקסים של השתובבות בין השלושה, רגע שמשום מה דווקא אימם הלא מתפקדת ובעלה חדל האישים פיטר היו עדים לו.
ורומן קרע אותנו מצחוק עם ליקוק הגבינה של פיטר.
אבל, בדיעבד, היריקה של שיב לתוך "משקה ההכתרה" של קנדל, מול עיניו הפקוחות, הייתה צריכה להיות הרמז המטרים למה שהיא תעשה לו בישיבת הדירקטוריון.
רגע לפני הישיבה, מי שהתמוטט שוב נפשית הוא רומן, בגלל הערה נבזית של סטואי: "היית מעולה". בעולם העסקים, מה לעשות, אסור לבכות בהלווייה של אבא.
אבל קנדל חיבק כל כך חזק את רומן, עד שהתפר מעל גבתו נפתח. קנדל אפילו נתן לו נשיקה אבהית/ אימהית.
ורומן חצי מלמל "לא לעסקה".
ואז הגיע תורה של שיב לתקוע את הסכין בגבו של קנדל.
מה שמדהים הוא שהיא עשתה את זה רגע לפני הרגע האחרון, ולא ראינו על המסך בדיוק מה הובטח לה.
רק ראינו את הקטע היפה בסוף של ה"פאוור קאפל", שיב וטום, כשהוא מקבל ממנה "מזל טוב", ומשיב לה ב"לא , לא , לא". הוא מבין, שבלעדיה זה לא היה קורה. והם סגרו עסקה.
אבל המורשת המשפחתית של לוגן רוי עומדת לקרוס, וברעש גדול.
כי שלושת האחים יצאו החוצה, וברור שמתסון הולך לקיצוצים נרחבים ולבליעת כל החלקים הטובים והקאת החלקים הפחות טובים.
טום הוא האיש החזק עכשיו, הוא מקבל את הכוח בהעברה מיידית, רומן מסרב להישאר ללחיצת יד עם טום, זה משפיל מדי עבורו, אבל חותם על המסמכים למען בעלי המניות.
וקנדל? קנדל סוף סוף נענש על הריגת המלצר. סוף סוף. זה עונש לוקסוס, אבל , כפי שהצהיר על עצמו, "אני בורג אחד שמתאים למכונה אחת. בלי זה, אין לי כלום". ואכן אין לו כלום, מה שמוביל אותו להליכה עצובה בפארק, כשמאחוריו שומר הראש שהיה לחבר של אביו, ושהיה האיש שטייח את סיפור הריגת המלצר באנגליה.
לקנדל נותר רק לשבת על ספסל, בודד, עם השומר מאחוריו. השומר, שכל כך לא מעריך אותו, וראה באבא לוגן דמות גדולה מהחיים.
עכשיו, בואו נעצור לרגע, וניזכר בעובדה הפשוטה: קנדל הודח, החברה נמכרה בכמעט 200 מיליארד דולר, כלומר- הוא לא מולטי מיליונר עכשיו, הוא מיליארדר! בדולרים! גם רומן! גם שיב! לפופ טארטס לא אכפת, שאיליין מסיינפלד תכעס עליו על שימוש מוגזם בסימני קריאה. פשוט חשוב להדגיש את זה- הכסף בידיהם, זה כסף שגם ילדיהם לא יוכלו לבזבז, וכנראה גם לא נכדיהם. אבל הם מרגישים תחושת אבל, ריקנות מבפנים, כי לא ניצחו במשחק. במשחק הביזנס.
וכמובן, לא קיבלנו תשובה ברורה לשאלה אם גרג ישרוד, אבל נראה שטום לא יכול בלעדיו.
מה כן קיבלנו בפרק האחרון בהחלט של "יורשים"?
מכות. פיזית, מכות. בין גרג לטום, בין קנדל לרומן, בין קנדל לשיב, שוב בין קנדל לרומן.
וגם- לוגן רוי, במסר מהקבר, מוכיח שהוא עדיין בן אדם, ויכול ליהנות מארוחת ערב עם "חברים", ומשירה בציבור , כלומר עם ה"חברים".
זוכרים את המשחק האכזרי, שבו לוגן הכריח את קרל לרדת על הברכיים כמו כלב?
הפעם, רק אחריו מותו, ראינו את הצד השני של לוגן, שבו הוא מבקש מקרל…לשיר.
איזה פרק.
איזו סדרה?
נקווה, שלג'סי ארמסטרונג יהיה בעתיד רעיון לסרט איחוד, או ספיישל, או אולי אפילו ירצה לחזור לבקר את קנדל, רומן ושיב בצורה מומחזת כלשהי.
כי הוא יצר דמויות עלובות, כמו גם גדולות מהחיים.
ילדים מפונקים, מגעילים, דוחים, אבל גם באופן מוזר למדי ילדים שאפשר להזדהות עימם.
ספין אוף קומי לפרנק וקרל? למה לא? חחח.
בואו נצלול, בפעם האחרונה , לתוך הפרק
הפודקאסט הרשמי
חמישה סרטים לצפות בהם, אחרי שנגמרה "יורשים"
