אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
הפוסט הזה מתייחס לסדרה במלואה.
ופופ טארטס מתכוון להתעלם מהשם העברי האידיוטי שניתן לסדרה TREASON . התרגום לעברה הזאת הוא פשוט- "בגידה".
"הפרת אמונים", השם העברי, זו עברה אחרת לגמרי.
ממש ממש אידיוטי.
צר לנו.
צ'רלי קוקס הוא אחד השחקנים הצעירים האהובים על פופ טארטס. עוד כשנאקי תומפסון דאג לערוף את ראשו ולשלוח אותו בקופסה לרעייתו ב"אימפריית הפשע", וביתר שאת לאחר שגילם ביעילות את דרדוויל בנטפליקס, מה שהפך אותו לאחד הבודדים שממשיך עם הדמות הזאת גם ב"דיסני פלוס" בסדרה שנראה בשנה הבאה.
כעת קוקס מופיע עם המבטא הבריטי המקורי שלו ב- TREASON, סדרת מתח וריגול של נטפליקס, שמתגאה בקאסט שלה גם באולגה קירילנקו הנהדרת מ"קוונטום של נחמה".
TREASON אמורה לתפקד כמותחן ריגול בריטי טיפוסי, והפרק הראשון שלה פשוט מעולה.
ככל שהעלילה מתקדמת, יכול הצופה להבין מדוע הסדרה מצאה את עצמה בנטפליקס, ולא למשל בבי בי סי או ב-ITV .
היא פשוט לא טובה מספיק.
היא מרתקת, והצופה שמתחיל אותה גם יסיים אותה, כי ירצה לדעת מה קורה בסוף. אבל מה שמתחיל עם תנופה עלילתית אדירה הופך לאט לאט לעלילה תמוהה וחסרת אמינות.
אם נתעלם לרגע מכך, שסגנו של ראש ה-MI6 הוא אדם צעיר כמו אדם לורנס, בגילומו של קוקס, הרי שהעובדה שהוא מצליח לאורך ששת פרקי הסדרה להתחמק מהמאבטחים שלו מתי שמתחשק לו מעוררת לכל הפחות את הצורך להרים גבה.
קוקס מגלם את תפקידו ביעילות, הוא שחקן נהדר, וקירילנקו מקסימה כהרגלה בתפקיד הסוכנות הרוסייה קארה, אבל הנפתולים הרבים של העלילה פשוט מכשילים את TREASON ומונעים ממנה להפוך למותחן שנזכור זמן רב אחרי הצפייה.
לצידם בולטים שניים מבוגרי "משחקי הכס": אונה צ'פלין, שהייתה רעייתו של רוב סטארק והחזירה את נשמתה לבורא בחתונה האדומה, וקירן הינדס, שהיה המלך שמחוץ לחומה של הפראים, ופה הוא ראש ה-MI6 שמורעל אבל לא מת.
כל השחקנים עושים, כאמור, את עבודתם נאמנה, כי הם שחקנים מעולים. אבל החומר שניתן להם לעבוד איתו אינו מספיק טוב, והתוצאה בינונית.
ראויים לציון מפיקי ויוצרי הסדרה על הפרקים הקצרים שניפקו כאן. שישה פרקים, אף אחד מהם לא עולה באורכו על שלושת רבעי השעה, והופ- הסדרה נגמרת. לא חייבים להימרח עם פרקים של שעה ויותר, כפי שנראה הסטנדרט כיום בעולם הסטרימינג.
