אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
טטיאנה מסלאני היא אחת השחקניות האהובות ביותר על פופ טארטס.
היא עלתה לגדולה ב"אורפן בלק", שלהערכת פופ טארטס לא רבים מקוראי האתר באמת צפו בסדרה הנהדרת ההיא.
היא גילמה שם כמה וכמה דמויות, וכל אחת מהן עוצבה בידיה ברגישות ובאמינות רבה.
היא גם זכתה באותה מתנת אל של כריזמה מתפרצת, גם כשהיא שותקת, אבל בוודאי כשהיא מדברת על המסך.
ועכשיו היא נכנסת ל-MCU בתפקיד ג'ניפר, בת הדודה של ברוס באנר שהפכה ל"שי-האלק".
הרצון של מארוול לחדש בכל אחת מסדרות הטלוויזיה שלה ניכר גם כאן.
הפעם הפיכתה של ג'ניפר לשי-האלק מתוארת במהירות וללא סיבוכים מיותרים.
פרק הפתיחה מתמקד דווקא ביחסיה עם ברוס ובדרך שלה להתרגל לכוחות שנפלו עליה בהפתעה.
וכאן מסלאני נכנסת לפעולה במהירות אדירה בלי לקחת שבויים. כל שורה ששמו התסריטאים בפיה מתורגמת על המסך למשפטים נהדרים, מצחיקים, עצובים, מלאי חוכמה, ציניים , רציניים לעיתים נדירות, ובעיקר מרתקים.
דווקא הבחירה בטקטיקת הפנייה למצלמה מרגישה מאולצת ומיותרת, ולעניות דעתו של פופ טארטס אפשר היה להסתדר בלעדיה.
אבל ג'ניפר/ מסלאני כובשת את ליבנו במהירות, גם אם נדמה שהתסריטאים לפעמים שמו על גבה את משקלן של כל נשות הקריירה, שמרגישות שהגברים בתחום עיסוקן מקטינים אותן.
ובעיקר- היא מצחיקה.
וגם ברוס מצחיק. עוד לא ברור אם מרק רופאלו יופיע לאורך הסדרה כולה, אבל הפרק הראשון שייך גם לו.
והכימיה בינו לבין מסלאני עובדת נהדר.
סשן ה"אימונים" שלהם קורע מצחוק, כך גם ההסברים של ברוס כיצד הצליח לפתח את SMART HULK ולמזג את שתי האישויות שבתוכו.
כשהוא מבין, שלג'ניפר אין את הבעיה הזאת, והיא נשארת ג'ניפר גם כשי-האלק, הוא מקנא.
וזה מצחיק.
פרק הפתיחה "טס" לצופה ובהחלט מותיר טעם של עוד.
