אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
פופ טארטס לקח את הזמן.
שבועות חלפו מאז סיום הסדרה "ציפור שחורה", אבל פופ טארטס צרך אותה בבינג' בסוף שבוע אחד, ולא פרק בשבוע, כפי שתיכננו באפל.
כל אחד מששת הפרקים נמשך כשעה, ודחוס בכל כך הרבה פרטים, עד שצפייה שבועית כנראה הייתה מסייעת יותר להבנת כל הניואנסים בסדרה המצוינת והמומלצת הזאת.
מעתה ועד לסוף הפוסט- ספוילרים.
אנא הימנעו מהמשך הקריאה, אם טרם השלמתם הצפייה בששת הפרקים.
אוקיי?
אוקיי.
"ציפור שחורה" נפתחת עם ג'ימי קין, סוחר סמים מבסוט מעצמו. הוא מצליח, הוא חתיך, נשים נופלות לרגליו, הוא עושה כל מה שהוא רוצה, והוא מרגיש, שאף אחד לא יכול עליו.
כשהוא נעצר, חרב עליו עולמו.
אביו, שוטר לשעבר, מגיע לבקרו אבל מהר מאוד נופל למשכב.
ג'ימי סולד מאימו.
הוא מתפתה להודות במיוחס לו, ומרגיש שעבדו עליו- הוא נידון לעשר שנות מאסר ללא אפשרות לשחרור מוקדם.
עשר שנים בפנים.
בכלא הוא כמובן מצליח להסתדר, ובסך הכל מעביר את הזמן בנעימים, עד כמה שאפשר.
ואז, מגיעה אליו הצעה מפתה.
אבל לא הצעה שאי אפשר לסרב לה.
הוא יעבור לכלא באבטחה מרבית, עם פושעים מהמסוכנים ביותר שיש, כדי לנסות ולחלץ הודאה מרוצח סדרתי של ילדות.
אם יצליח, עונשו יבוטל מיד.
אבל מה יקרה אם ייכשל? ומי בדיוק בתוך הכלא מכיר את העסקה הזאת ויכול להגן עליו?
מחלת האב מובילה את ג'ימי להסכים לעסקה המסוכנת והוא עובר לכלא שמוגדר גיהינום עלי אדמות.
גם פושע שמרגיש שהעולם קטן עליו, ושמסתדר בכל מקום, מגלה לפתע את רגשות הפחד, הלחץ, הדריכות הבלתי נגמרת.
בנוסף, יש את עניין הרוצח הסדרתי. לארי הול.
הול הוא אדם עם מנת משכל לא ברורה, שעובד כשרת ומומחה בניקיון באמצעות חומרים כימיים.
בעבר התוודה על רצח ילדות, ללא כל ראיות, ולכן יצא לו שם של "מתוודה סדרתי", אחד שמחפש תשומת לב.
מפקח משטרה מאילינוי משיג ממנו וידוי על מקרה רצח אחד, וידוי שממנו לארי חוזר במהירות.
בזכות הווידוי הזה הוא כעת בכלא, אבל סיכוייו לנצח בערעור טובים, ולכן הדחיפות בהכנסת ג'ימי לכלא כדי שידובב אותו.
לארי מתגלה כאתגר לא קטן עבור ג'ימי. הוא מצליח להתיידד איתו, אבל לארי, בין אם מדובר בהצגה או באמת בדרך שבה בנוי מוחו, עוצר משפטים באמצע, מתחיל לחלום תוך כדי שיחה, וזורק רמזים על דברים ולאחר מכן מתכחש אליהם.
כלא הגיהינום מתגלה כמאתגר עבור ג'ימי גם כיוון שהוא נתקל שם בכל מה שמזמנת דרמת כלא: כנופיות, שיוך לחבורה האיטלו-אמריקנית יחד עם מאפיונר מפורסם ומבוגר, סוהרים מושחתים, פסיכולוג שמבין את מצבו ופסיכולוגית שלא מבינה כלום, ועוד מכל הטוב הזה.
חוץ מזה האופי של ג'ימי עובר שינוי דרמטי בכלא, והוא מגלה עד כמה טעה, כשחשב שלא אכפת לו מכלום ושחייו מושלמים עד למאסר.
כמקובל בז'אנר, מגיע גם חיטוט בילדות הקשה של השניים- של לארי ושל ג'ימי.
אבל אם נדמה לכם שמדובר בסדרת מתח שגרתית, אז לא כך הדבר.
נתחיל עם טארון אג'רטון, שממגנט אותנו למסך מהרגע הראשון שהוא מופיע. הוא נוכח כמעט בכל סצינה, הוא משכנע בצורה יוצאת דופן בתדמית הגנגסטר שנכנס לכלא ומרגיש שהעולם לא יכול עליו, והקשר המורכב שלו עם אביו נוגע ללב.
את האב מגלם ריי ליוטה, בתפקיד האחר שלו בחייו.
העסק מעט מורכב יותר כשמגיעים אל פול וולטר האוזר, שמגלם את לארי הול.
הדיבור האיטי, טון הדיבור הגבוה ולעיתים צפצפני ויבבני, מעוררים בתחילה חשש מ"משחק של מניירות מעצבנות".
ככל שהסדרה מתקדמת, שוכחים מהעניין הזה ושוקעים בדמותו המתוסבכת והמחליאה.
הקצב לא מהיר, אבל גם לא איטי , ומאפייני דרמת בית הכלא המוכרים "מתלבשים" כאן בהתאמה מושלמת לעלילה.
התוצאה היא מותחן אינטליגנטי טורד מנוחה ובעיקר מאוד מאוד מותח, והעובדה שהוא מבוסס על אירועים אמיתיים רק מוסיפה לפליאה של הצופה וגם לקתרזיס שאמור להגיע, אם יגיע, בסיום.
