אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
אל תקשיבו למצקצקים בלשונם ולנודניקים שמחפשים פגמים בכל אשר יילכו.
"אובי-ואן קנובי" היא סדרה מצוינת.
היא מספקת שירות נהדר למעריצים, לאנשים שהיו שם כשטרילוגיית הפריקוול עלתה על המסך והפכה לאכזבה קשה,
אבל שאהבו מאוד את ההופעה של יואן מקגרגור כאובי-ואן הצעיר, תחילה כשוליה של קוואיי גון ג'ין ולאחר מכן כמאסטר של אנאקין.
נכון, פרקים 1-3 היו בעייתיים מבחינת עלילות ארוכות ומסורבלות והופעות לא מוצלחות של שחקנים רבים, אבל היו בהם גם רגעים מרגשים רבים לצד קרבות מעולים, וסצינות רבות שנחקקו ב"קנון" של "מלחמת הכוכבים".
למרות האכזבה , בעשרים ומשהו השנים שחלפו מאז "אימת הפאנטום", "מתקפת המשובטים" ו"נקמת הסית'" הפכו הסרטים לחלק בלתי נפרד מהעלילה הראשית של "מלחמת הכוכבים".
ומה טבעי יותר מאשר לחזור אל אובי-ואן ולגשר על הפער בין סיום פרק 3 לתחילת פרק 4 ?
נכון, זה מוזר , כשמתייחסים לאובי-ואן בסדרה החדשה כ"זקן", כי אנחנו זוכרים את סר אלק גינס בתפקיד אובי-ואן הבאמת זקן.
וזה קצת מוזר, שהוא פוגש בסוף את לוק הילד, על אף שב"תקווה חדשה" לוק לא באמת מכיר אותו, מלבד השמועות על "בן הזקן שמתגורר במדבר".
אז מה?
העלילה שנרקחה מצוינת- בעיקר בנוגע לנסיכה ליה בת ה-10, והשחקנית המצוינת שמגלמת אותה- ניגוד גמור לילד הבלתי נסבל שגילם את אנאקין ב"אימת הפאנטום".
מישהו כתב שמקגרגור מגלם את אובי-ואן בסדרה במעין "פלגמטיות מעצבנת". המישהו הזה כנראה לא באמת מבין מה זה סטאר וורז, מהו ה"כוח", ומהי הטראומה שעברה על קנובי בסיום "נקמת הסית'".
עשר שנים אחרי שחשב שאנאקין מת, אובי-ואן מסתתר במדבר בזהות בדויה, זנח את ה"כוח" ועדיין חולם סיוטים על הימים הנוראים ההם.
הוא מתנתק ממה שקורה, ומדי פעם נתקל בגופת אביר ג'דיי ש"החוקר הראשי" וחבר מרעיו חיסלו.
כשליה נחטפת, וסנאטור אורגנה פונה אליו, אובי-ואן ממש לא רוצה לחזור לעניינים. הוא בטראומה.
מצד שני, הוא אומן בתורת הג'דיי, תורה שלא רק משלבת יכולות על טבעיות אלא גם הקשבה לסביבה, סבלנות והפנמת התנאים והמציאות שמסביב.
כך מצליח אביר ג'דיי, בוודאי מאסטר, להתגבר על נחיתות מספרית ועל העדר מידע כדי להגיע אל היעד.
בדרך הוא ילמד, שדארת' ויידר הוא הוא אנאקין, ושיש לו עדיין מה לתרום.
הוא גם פוגש בדרך גלריה של דמויות, דמויות אור וחושך, כגון החוקרת ריבה, המתחזה לג'דיי האג'ה, לוחמת המחתרת טאלה ועוד.
כולן דמויות נהדרות, וכל אחת מקבלת את ה-arc שלה.
יש רגע מטופש במיוחד בפרק 4, כשטאלה מסייעת לאובי-ואן לחדור אל המבצר שבו מוחזקת ליה, ועושה את זה באמצעות לחישות לתוך מכשיר קשר, ונדמה שאף אחד לא עולה עליה- כאמור טיפשי מאוד, ובוודאי כשזה נמשך לא מעט זמן, אבל זה לא יפגום בהנאתכם .
ויש כמובן את הגאולה של היידן כריסטנסן- התפקיד שחירב לו את קריירת המשחק, התפקיד של אנאקין. מי היה מאמין שהוא יחזור אליו, גם אם באמצעות פלאשבק לעבר או באיפור כבד במיוחד?
זה בוודאי יסייע לו לשפר לאחור את הפילמוגרפיה שלו.
בקיצור- יופי של סדרה, יופי! עדיין לא כמו "מנדלוריאן", וכמובן מעניינת יותר מ"הספר של בובה פט".
אל תקשיבו למצקצקים!
בשביל זה פופ טארטס כאן.
עוד כמה הערות והארות על "אובי-ואן קנובי":
- מאיפה הגיע פתאום קוואיי גון? ובכן, המעריצים האדוקים שביניכם בוודאי זוכרים, שאחרי נפילת הרפובליקה בסוף "נקמת הסית'", מאסטר יודה ואובי-ואן דנים בצעדיהם הבאים. אובי ואן מכריז על מעבר לטטואין כדי לעקוב מרחוק אחרי לוק. יודה אומר לו: "ושם גם תוכל ללמוד את רזי הקשר עם המתים".
לאורך הסדרה, ראינו את אובי-ואן קורא כמה פעמים לקוואיי גון ולא מקבל תשובה. רק בסיום הסדרה, משהשלים מחדש עם היותו ג'דיי במחתרת, נגלה לפניו המאסטר המת.
כמו שאובי-ואן הזקן נגלה אחרי מותו ללוק, ושוחח עימו.
2. שלל הופעות אורח היו בסדרה הזאת, המרגשת שבהן היא כמובן קולו הרועם של ג'יימס ארל ג'ונס כדארת' ויידר . מצמרר כל פעם מחדש.
3. ההורים המאמצים של לוק הם אותם השחקנים מהסוף של "נקמת הסית'", כולל השחקנית שהפכה בשלב מסוים לחברה בכת המטורללת של ניו יורק, כפי שסיפרה בסדרת התעודה THE VOW ("הכת הסודית של ניו יורק").
4. ג'ון ויליאמס הלחין גם את הסדרה הזאת, כמו את כל תשעת סרטי סטאר וורז, והסגנון שלו ניכר בכל סצינה וסצינה.
