אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
אחרי תקופה ארוכה ארוכה, פופ טארטס חזר לקרוא על עלילות גבריאל אלון.
"האישה האחרת" הוא עוד רומן, שבו אלון הוא כבר ראש מוסד די ותיק, ועדיין מרבה לצא למבצעים חשאיים ועלומים ברחבי אירופה.
הפעם הוא לא מתעסק במזרח התיכון, לא נלחם בגרעין האיראני.
הפעם הוא חוזר להילחם באויב , שאקטואלי מאוד גם לימינו אנו- רוסיה.
בעולם של גבריאל אלון, אין אינטרסים ישראלים מול רוסיה על אדמת סוריה.
יש אויב, ודי ברור שהנשיא שם הוא בן דמותו של פוטין, וראשי המודיעין , ה-SVR , רוחשים טינה עזה לראש המוסד הישראלי.
ההיסטוריה בין אלון לצד הרוסי ארוכה כמובן, החל מ"חוקי מוסקבה" המצוין.
ברור מדוע סילבה החליט לחזור ולחקור את הכיוון הזה, גם אם רגלו של אלון לא דורכת במהלך הסיפור הנוכחי על אדמת רוסיה.
אבל, למרבה הצער, פופ טארטס נתקל בקשיים לסיים את הספר.
נעלמו להם הימים , שבהם עלילות גבריאל והצוות המסור שלו- מיכאל, אלי לבון, יעקב, רימונה וכו- גרמו לפופ טארטס שלא לישון, או לדחות עיסוקים ולקרוא במשך שעות עד להשלמת הספר המלא.
אולי פופ טארטס התבגר מעט, ואולי יש פה סוג של "עייפות החומר".
נתעלם לרגע מכך, שאין הרבה היגיון בראש מוסד שמתרוצץ בשטח כמו סוכן צעיר, ונפטר כל הזמן מהמאבטחים שלו כדי לבצע פעולות רגישות.
נשים את זה בצד.
משהו בסיפורים, שעדיין מעניינים, מרגיש מוכר מדי. בוודאי כשברור, שבסוף אלון ינצח.
הוא תמיד מנצח.
נכון, סילבה הצליח לרקוח אל תוך העלילה הבידיונית גם רקע אמיתי לגמרי- סיפור הבגידה הגדול של המאה ה-20 שמקורו בבריטניה, ולא נוסיף עוד פרטים כדי לא להרוס למי שעוד לא קרא.
הרקע האמיתי, והקישור הבידיוני ל"האישה האחרת" , טוענים לכאורה את הספר במטען היסטורי, שאמור להפוך את העלילה לדחופה ומרתקת יותר.
למרבה הצער, זה לא מה שקורה כאן.
עדיין, סילבה הוא רב אמן בתיאור הפעילות בשטח, והפיכת העיקובים המשמימים לסצינות מורטות עצבים. הוא יודע בדיוק מתי לצלול לפרטים קטנים ומתי להרפות. הוא לא חש דחיפות להפוך את סיפור העלילה לריאליסטי , ולכן מקל על הקוראים עם קוהרנטיות וללא סיבוכים מיותרים.
אבל נראה, שהוא קצת מתקרב למיצוי הדמות, המצוינת כמובן, של גבריאל אלון.
