בניגוד למרבית המבקרים הישראלים, פופ טארטס לא שנא את "חשד".
נכון, הוא צפה רק בשני הפרקים הראשונים, וכל קשר בינם לבין "כפולים" המקורית הוא מקרי בהחלט ( כן, כן הבחורה שמתחתנת ), אבל עדיין מדובר בסדרת מתח סבירה פלוס, לפחות לפי צמד פרקי הפתיחה.
ההיגיון שלא לבצע עיבוד אחד לאחד ל"כפולים" הוא ברור- הסדרה המקורית שודרה ברחבי העולם בשם FALSE FLAG , כך שעיבוד אמריקני עם אותה עלילה היה נתקל בחוסר עניין מצד צופים פוטנציאליים רבים.
כאן אנחנו מדברים על חטיפת בנה של מנכ"לית עשירה , שאמורה גם להתמנות לשגרירת ארה"ב בלונדון.
אומה תורמן, שמגלמת אותה, מככבת בטריילרים עם סצינות, שבכלל לא נלקחו מצמד פרקי הפתיחה, שבהם היא מופיעה לדקות ספורות.
נראה, שמישהו לא היה בטוח במוצר שלו, אם בחר לשווק את אומה תורמן בראש חוצות, על אף התפקיד הלא גדול המסתמן שלה.
שם גדול, כוכבת קולנוע, סבבה, אבל פה היא מתארחת, כנראה, ולא ממש מניעה את העלילה.
את הכפלת הזהויות שהניעה את העלילה המחוכמת של המקור הישראלי מחליפים, כרגע לפחות, צירופי מקרים שגרתיים לחלוטין מכל מותחן שראינו בעבר: חבורת אנשים נמצאת באותו ערב במלון בניו יורק שממנו נחטף הנער.
אחד מהם רוצה להצליח בתחום הסייבר, אחת היא מרצה שכעסה קצת על הדמות של תורמן, ועוד אחת היא מנהלת חשבונות שבדיוק ביום חתונתה נעצרת יחד עם השניים האחרים.
מבין השלושה, קונאל נאייר המצוין ( רג'ש מ"המפץ הגדול" ) מצליח לשכנע ולייצר תחושה, שהוא מסתיר הרבה מכפי שהוא מגלה לנו.
אחריו מגיעה ג'ורג'ינה קמפבל, שלנצח פופ טארטס יזכור לה חסד בזכות הפרק המקסים ההוא של "מראה שחורה", ואחרונה חביבה אך שחקנית די גרועה- אליזבת הנסטרידג' בתפקיד המרצה, שזכורה מ"סוכני ש.י.ל.ד", וגם שם, איך נאמר, התברר שהיא לא ממש יודעת להפוך קריאת שורות מתסריט למשחק של ממש.
כאמור, זה מסתמן כרגע כמותחן שגרתי אך שמעביר ערב, בוודאי ערב גשום עם אומיקרון.
אולי ישתפר בהמשך, אולי יישאר בשגרתיותו.
סביר להניח שלפני עשרים שנה היינו פוערים את עינינו בתדהמה ואומרים: "וואו איזו סדרה".