אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
היה ברור, שבשלב מסוים אמריקה תעשה צדק עם ג'ק ריצ'ר.
שני הסרטים הבינוניים עם טום קרוז באו והלכו, ורובנו שכחנו מהם, ואז נזכר מי שנזכר בדמות המצוינת הזאת, והחליט לתת לה עוד צ'אנס, הפעם בטלוויזיה במקום בקולנוע.
אמזון הלכו על המותג והזכויות, אולי לאור ההצלחה הגדולה של ג'ק אחר אצלם, ג'ק ריאן של הסופר טום קלנסי.
וכך הגיעה לה בשישי שעבר העונה הראשונה של "ריצ'ר" בשלמותה, ל"אמזון פריים וידאו". ההצלחה הייתה מהירה- אמש כבר נודע, שהסדרה חודשה לעונה נוספת.
אז למה זה עובד?
קודם כל- חומר המקור יוצר דמות ראשית מצוינת, אם מלהקים ומשחקים אותה נכון.
כבר בפרק הראשון תשימו לב שהבמאי לא מתכוון לתת לנו לפספס את הממדים הגדולים של ג'ק ריצ'ר. מטר תשעים וחמישה, שרירים בזרועות ברוחב של מערבל בטון ופרצוף של "אל תתעסקו איתי".
השחקן שלוהק הפעם מתאים גם לתיאור הספרותי שהועבר בצורה נאמנה אל המסך- אלן ריצ'סון הביריון, שמוכר למי שצפה ב"טיטאנים" ב"נטפליקס".
מלבד ביריונותו, ריצ'ר הוא בעצם קאובוי מודרני. העובדה שנברא בידי סופר בריטי היא עניין משני ודי משעשע.
כי ריצ'ר סיים את שירותו הצבאי בדרגת מייג'ור ביחידה שלא שמענו עליה- יחידה 110 המסווגת של המשטרה הצבאית.
כן, הוא מ"צ.
בנסיבות שלא ברורות עד הסוף, בוודאי לא בעונת הבכורה, הוא בוחר לנוע ולנוד בין עיירות נידחות בארצות הברית.
הבגדים שלגופו, מברשת השיניים והדרכון הם הרכוש היחיד שלו עלי אדמות. אין משכנתא, אין רכב, אין סט ביגוד.
בכל מקום אשר יגיע, יודעים הקוראים הנאמנים כמו פופ טארטס ואלי ישראלי ז"ל, בכל מקום אשר יגיע אליו ג'ק ריצ'ר- יתברר כי יש צרות.
והוא יפתור אותן, כי יש לו חוש צדק מיוחד. הוא לא יימנע מתיקון עוול שייתקל בו, גם אם זה כלב שבעליו מתעלל בו, וגם אם זה מקבץ רציחות בעיירה קטנה ושלווה.
ריצ'סון ויוצרי הסדרה השכילו לעצב את ריצ'ר הטלוויזיוני ולקלף את שכבות המגן שלו בהדרגה. בתחילת פרק הבכורה הוא שותק, נותן לממדיו ולמבט השלו אך מאיים שלו לדבר עבורו.
אחר כך הוא מתחיל להיפתח לאט לאט אל כוח המשטרה המקומי, וכמובן מוצא עצמו מעורב בקונספירציה רחבת היקף הקשורה בממשל מקומי, מצב כלכלי נוח של העיירה הקטנה ומיזמים פליליים מטרידים.
מי שתוהה על ה"בוקיות" של ריצ'ר כפי שהיא משתקפת בפרקים הראשונים יכול להירגע- בתיאום די מושלם עם התיאור הספרותי, ריצ'ר הטלוויזיוני פשוט סורק את הסביבה היטב ומצליח, בדומה לשרלוק הולמס, להסיק את המסקנות הנכונות על אופי האדם, על האיש או האישה שמולו, ועל הצרות שבהן הם נתונים/ות.
זה מצטבר לכדי שמונה פרקים מצוינים עם מתח גבוה, רמה גבוהה אך לא מוגזמת של אלימות, ותעלומה שנפתרת לאיטה, בדומה למה שמתרחש בספר.
זו לא סדרת מופת, זו לא סדרה שתהיה מועמדת לפרסים, אבל כמו ג'ק ריאן, גם ג'ק ריצ'ר כאן כדי להישאר. ובניגוד למה שפופ טארטס חושב על העיבוד הטלוויזיוני של ריאן, במקרה של ריצ'ר נעשתה עבודה יעילה ומוצלחת.
היכונו לבינג' שתתקשו להתנתק ממנו.
אין בעד מה.
