אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
"מלחמת המחר" אמור היה להיות שובר קופות קיצי , שימכור כרטיסים בעשרות מיליונים בארה"ב, ועוד מאות מיליונים ברחבי העולם.
אלא שנגיף הקורונה אילץ את מפיקיו למכור את הסרט ל"אמזון פריים וידאו".
התוצאה היא שהסרט, שהוא בהגדרה "סרט פופקורן", נצפה על המסך בבית, גדול ככל שיהיה, ולא בבתי הקולנוע .
אבל לא בטוח, שזה פגע בסרט.
בינתיים הוא נחשב כהצלחה מבחינת אמזון, שכבר הודיעו על האצת פיתוח המשכון.
כך שהצדדים הרוויחו, כנראה.
ובינינו- ראינו מותחני מדע בידיוני מוצלחים מ"מלחמת המחר", כך שהמעבר לסלון הביתי כנראה היטיב עם הסרט.
הוא אינו סרט רע, והוא נשען קודם כל ובעיקר על הכריזמה של כריס פראט, שממש לא אבדה, בתקופה שחלפה מאז "הנוקמים" ו"שומרי הגלקסיה".
נכון, הוא קצת פישל ב"עולם היורה" האחרון, אבל מי לא נופל בסרטים מדי פעם?
פראט הוא דן פורסטר, וטרן ששב הביתה ומנסה להתקבל לעבודה כמורה בבית ספר.
הוא מרגיש שאינו מנצל את יכולותיו ומבועס באופן כללי מהמצב.
הכל משתנה בחג המולד 2022, כשאל גמר המונדיאל בקטר- כן כן- פורצת חבורת לוחמים קשוחה, שמתגלה כלוחמים מהעתיד.
28 שנה בעתיד.
הם מספרים, שהם צריכים את עזרתנו, בהווה, כדי להילחם בחייזרים שפלשו לכדור הארץ ומאיימים להשמיד את המין האנושי.
הטכנולוגיה הצליחה לייצר גשר אל העתיד וממנו בחזרה, ודרכו יישלחו בחודשים הקרובים אלפים מההווה כדי להילחם בעתיד במשך שבוע ימים.
מי ששורד, חוזר הביתה , לרוב עם טראומה נוראית.
דן מקבל את הזימון כשנה לאחר שהאנושות מגלה על מלחמת המחר.
הוא חושב על אפשרות להתחמק מגיוס החובה, אבל מוותר כשהמשמעות היא לבקש עזרה מאביו , שזנח אותו כשהיה ילד.
כאן מגיעה נקודת החולשה הראשונה של הסרט- שלל מלכודות קיטש, שפוזרו לאורכו , ומרגישות בדיוק כמו אלף ואחד מלכודות קיטש בסרטים קודמים.
לכולנו הרי ברור, שעד לסוף הסרט, דן ואביו יפתרו את בעיותיהם.
כמו גם שלכולנו ברורה זהותה של המפקדת הבלונדינית המסתורית, שמדריכה את דן בקרבותיו בעתיד, ומגולמת בידי איבון סטרהובסקי מ"סיפורה של שפחה".
שלא לדבר על כך שכולנו , כמובן כמובן, מבינים שדן שלנו יגלה גבורה עילאית במאבק מול החייזרים.
דווקא סיפור המקור של החייזרים מתגלה כמקורי יחסית, בוודאי בגילויים שנחשפים לקראת סוף הסרט, אם כי החלוקה ל"נקבה שולטת" וזכרים שמגינים עליה מוכרת לעייפה.
וכן, לרבים מכם תחלוף בראש ההשוואה ל"היום השלישי" המצוין עם ויל סמית' מסוף המילניום הקודם.
ועדיין, למרות כל ההסתייגויות, פופ טארטס נהנה מאוד מהצפייה בסרט, היה במתח בקרבות, אפילו לעיתים על קצה הכורסא, ונהנה מהאקשן הכמעט בלתי פוסק.
את מלכודות הקיטש אפשר היה לנפות מהסרט, אבל אז לא היה מדובר במוצר הוליוודי.
