אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
התזמון מעט מוזר, אם כי לא מופרך, כי בכל זאת- במזרח התיכון תמיד קורים דברים משוגעים, לרוב הם גם אלימים.
הקאסט מרשים, הלוגו של HBO מבטיח איכות ללא תחרות.
והתוצאה?
שעמום המאה, בפרפרזה על "עסקת המאה" או "הונאת המאה".
שעמום המאה.
"אוסלו" הוא אריזה נוצצת, שהבונבוניירות שבתוכה מתגלות כחפיסות המצופה מימי השק"ם הצבאי.
אנדרו סקוט מ"פליבג" ו"שרלוק".
רות וילסון מ"הרומן" ו"חומריו האפלים".
ששון גבאי בתפקיד משנה, סלים דאו הנהדר כאבו עלא, אפילו איציק כהן כ"יוסי ביילין" לא מרגיש מוזר אחרי כמה דקות.
אבל העלילה קצת הלכה לאיבוד.
כדי להפוך דיונים בחדרים סגורים בין אנשים לסרט מתח צריך להיות במאי מיומן במיוחד.
להבדיל, נסו להשיג עותק של "13 יום" המשובח, שדן במשבר הטילים בקובה והדיונים בבית הלבן כיצד לפרש את כוונות חרושצ'וב.
או סצינות הקזינו ב"קזינו רויאל" עם דניאל קרייג, תנועות המצלמה, והתחושה הלחוצה והדחופה שהתקבלה משחקני קלפים שפשוט מסתכלים זה על זה.
ב"אוסלו" יש לנו ארמון מרהיב, שחקנים מעולים, חדרים מרשימים ו…יוק. שעמום המאה, כבר אמרנו?
אולי הבעיה היא שהמחזה, שעליו התבסס סרט הטלוויזיה, עובד למסך בידי המחזאי עצמו.
אולי באמת הבמאי התבייש לבקש עזרה.
נכון, גם ליהוק תמוה לתפקיד של אורי סביר לא מסייע.
אבל משהו ב"אוסלו" פשוט מלאכותי ולא עובד.
הדיאלוגים נשמעים מאולצים, המונולוגים נראים כהטפות מוסר , ויותר מדי פעמים נדמה שהיוצרים מסתמכים על חילופי מבטים רבי משמעות לכאורה בין סקוט לוילסון.
על זה אי אפשר לבנות עלילה מותחת, בוודאי לא כזאת שנמשכת שעה וארבעים דקות.
זה כנראה הסרט החלש ביותר שפופ טארטס חווה אי פעם תחת המותג HBO .
כמה חבל.
ומשעמם.
מאוד משעמם.
