אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
טייגר וודס.
זוכרים את הבחור?
גולף הרי אף פעם לא היה ספורט, שעקבנו פה אחריו.
אבל כשהגיע שחקן העל השחור הראשון- התקשורת בישראל לא יכלה להתעלם.
הוא לא הפך כאן לתופעה , כמו בארה"ב, וזה הגיוני, אבל השם היה שגור בפי חובבי הספורט.
ואז גם הגיעו השערוריות, והנפילה סוקרה בהרחבה בכל מקום.
גם כאן.
אבל מתוקף היותו שחקן גולף, וודס לא היה באמת במיינסטרים.
והגיע הזמן לבחון אותו, כמה וכמה שנים אחרי ששככו הדי השערוריות.
זה בדיוק מה שעושה הסרט התיעודי בשני חלקים של HBO , שזמין מאתמול לצפייה גם בארץ – בסלקום טיוי, יס והוט.
"טייגר" מתחיל לאט וצובר תאוצה.
בהתחלה מדובר בסקירה ארוכה ארוכה של "התוכנית"- התוכנית של אבא ארל להפוך את טייגר לשחקן הגולף הגדול בעולם.
ליתר דיוק- לדמות הגדולה ביותר בעולם. גדולה יותר מישו, אם אפשר, ולעניות דעתו של ארל- זה אפשרי.
חומרי הארכיון מציגים את טייגר בן השנתיים בתכנית טלוויזיה, מפגין לראשונה את כישוריו.
תרבות הספורט המפותחת בארה"ב מעשירה את היוצרים בשלל חומרי ארכיון מכל הגילים.
אבל , כמובן, בלי מרואיינים טובים, אי אפשר להסתמך רק על חומרי ארכיון.
את ההבדל, בחלק הראשון שנצפה בידי פופ טארטס, עושה דינה, חברתו הראשונה מימי התיכון והקולג'.
היא מספרת עד כמה הייתה מטורללת הסביבה המשפחתית של טייגר.
לא רק האבא ארל, גם האם.
הם החזיקו אותו חזק חזק וסירבו להרפות.
האם גם היה לו באמת כישרון טבעי , או שהצלחותיו הן תולדה של האימון הבלתי נגמר מהרגע שעמד על רגליו, ושל טכניקות צבאיות למחצה של היפנוזה עצמית?
תשובה על כך מתקבלת באופן חלקי במהלך החלק הראשון- טייגר וודס הוא ללא ספק ספורטאי ש"האל נגע בו".
מכות גולף בלתי אפשריות, אישיות ביישנית, חזות מצודדת וכמובן מיליונים שנשפכים מכל כיוון הפכו אותו באמת לספורטאי ענק.
גדול יותר מג'ורדן?
לא בטוח. אבל גדול, גדול מאוד.
בפנים הוא כנראה צבר עוד ועוד תסכולים, בעיקר כלפי אביו שלא היה האיש הכי נאמן בסביבה.
והמון המון לחץ , וכמובן ציפיות מהמעריצים.
והכל החל להתפוצץ עם האישה המעט פלסטית שמתיישבת על הכסא, ומסיימת את הפרק הראשון.
החלק השני והאחרון- בשבוע הבא.
פופ טארטס כבר לא יכול לחכות.
