בואו נדבר על זה: "העדויות" מאת מרגרט אטווד

   פופ טארטס יהלך כאן בין הטיפות, ולכן הביקורת עשויה להיות קצרה מהרגיל.

 

אם קראתם את "סיפורה של שפחה" וצפיתם בסדרה עד כה, בוודאי תרצו לקרוא את "העדויות".

 

הספר מתרחש כ-15 שנה לאחר אירועי "סיפורה", אבל מגיעה כמעט 35 שנה אחרי יציאתו לאור.

 

ספק אם ללא סדרת הטלוויזיה הייתה מרגרט אטווד נדרשת לחזור לעולם של גלעד, שממנו נמנעה בתוקף מאז פרסום הספר הראשון.

 

אבל איזה כיף שהיא עושה זאת.

 

קודם כל- כי היא מספרת בחסד.

 

ושנית- כי יש היבטים רבים בגלעד, שהקורא הנאמן ישמח לחוות באמצעות ספר ההמשך ולא באמצעות הסדרה.

 

אגב, אטווד היא יועצת לעלילת הסדרה מיומה הראשון, ולכן אין זה מפתיע לגלות שחלק מההתפתחויות בסדרה מצאו את דרכן אל בין דפי "העדויות".

 

אבל "העדויות" הוא קודם כל עדות לכישרון יוצא הדופן של אטווד לספר סיפור.

 

הפעם הסיפור מחולק לשלושה חלקים, בצורת עדויות כתובות שהותירו אחריהן שלוש נשים:

 

האחת אבן יסוד בממסד של גלעד.

 

השנייה צעירה שגדלה בגלעד ולא זוכרת מציאות אחרת.

 

השלישית- צעירה ששמעה על גלעד בבית הספר בקנדה , וגדלה במציאות רגילה ומגוננת למדי.

 

מפאת חשש מקלקולונים כאן מגיע השלב שבו פופ טארטס מהלך בין הטיפות- את זהות שלוש המספרות, שלוש המעידות, הוא ישאיר לכם הקוראים לגלות לבד.

 

זה חלק אינטגרלי מהעלילה ומהתפתחותה לקראת הסיום.

 

אנחנו כבר יודעים שרפובליקת גלעד נפלה, עוד מהאפילוג של הספר הראשון, שסיפר על סימפוזיון של מומחי היסטוריה בנושאי גלעד שנערך במאה ה-22 .

 

אבל כיצד היא נפלה?

 

"העדויות" בא כדי להאיר מעט יותר על נסיבות הנפילה.

 

פופ טארטס החל לקרוא את הספר בשבוע עמוס במיוחד מבחינתו, עם מעט שעות שינה.

 

למרות זאת, ההנאה ששאב מהקריאה, והעלילה המותחת והדרמטית מהרגע הראשון, הביאו לכך שסיים אותו תוך ימים ספורים.

 

עדות לכוח המרשים של אטווד כסופרת.

 

"העדויות"- לא מומלץ לקרוא אם טרם קראתם את "סיפורה של שפחה".

 

ובוודאי טוב הרבה יותר מהעונה השלישית הבינונית של הסדרה.