אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
משהו טוב קרה ל"אימת המתים המהלכים" בעונתה השלישית.
הסדרה, שזכתה לקיתונות של בוז בשתי עונותיה הראשונות, ושנטען נגדה רבות כי היא אינה מעניינת מספיק , בעיקר בגלל הדמויות שלה וקצב העלילה האיטי מדי, קיבלה זריקת אנרגיה.
את שיאה ראינו בפרק סיום העונה הכפול והמצוין שהציג דמות חדשה נהדרת- פרוקטור ג'ון- וגם התפתחות חשובה מאוד בדמותה של מדיסון קלארק, שהפכה בעונה הזאת יותר מבעבר לכוכבת האמיתית של הסדרה.
הדבר החשוב ביותר שעשו יוצרי "אימת" הוא להיפטר מטראוויס הצדקן והמיוסר כבר בפתיחת העונה השלישית.
המוות שלו היה מפתיע, גם כי השחקן שגילם אותו- קליף קרטיס- הוא שחקן מבוקש בקולנוע, ונחשב לשחקן טוב ואיכותי, וגם כי העלילה נבנתה סביב חיבור שתי המשפחות, שלו ושל מדיסון, למשפחה אחת לא מתפקדת.
אבל אחרי שטראוויס איבד את גרושתו , אם בנו, ואת הבן עצמו כריס, לא היה עוד יותר מדי מה לעשות איתו.
ולכן המוות המאוד מפתיע שלו בתחילת העונה שיחרר את מדיסון להיות מה שהיא- "טייגר מאמא" אמיתית באפוקליפסה, שעושה ותעשה הכל כדי להגן על ילדיה.
מדיסון קלארק, היא ולא אחרת, אחראית בסופו של דבר להתמוטטות החווה שבה היא תיכננה לבלות עם ילדיה את שארית חייהם.
לולי שיכנעה את טאקה לרחם על טרוי, לא היה מגיע עדר הנגועים ומחרב את מה שעבדו כל כך קשה לקיים.
כתוצאה מכך גם אופליה הנהדרת הייתה שורדת.
אבל בפרק הסיום מדיסון תיקנה את הטעות, כשרצחה בדם קר את טרוי, שכבר היה כנוע ומושפל, אכל מכף ידו של ניק וחשוב מכך- גרם לניק להגיע אל הסכר ולהזהיר את החברים שם מפני פלישת הרעים.
הצעד החכם השני שעשו היוצרים היה להשיב את דניאל לסדרה. אביה של אופליה, בגילומו של רובן בליידס הוותיק והטוב, הוא הדמות המסקרנת והאפלה ביותר שקיימת בסדרה, לפחות עד לשינוי שעברה מדיסון.
הוא לא חושש להרוג, הוא מכיר בעברו הרצחני באל סלבדור, הוא מקבל את מות אופליה כעונש שנגזר עליו משמיים על כל מעשיו הרעים, והוא יודע לזהות את הטובים ולפגוע ברעים.
כך סייע ללולה ואפריין מול דנטה האכזר, גם אם הם בתחילה חשבו שהוא בגד בהם.
וכך הוא יצא למסע נקמה בשם לולה, גם אחרי שחצי מפניו נפגע מהירייה של סטרנד.
וסטרנד הוא כמובן הדבר השלישי הטוב ביותר שעשו היוצרים בעונה השלישית- הם נתנו לו להיות הוא עצמו, ובכך שנתנו לו לבגוד באנשי הסכר כדי להציל את עצמו לא קלעו את דמותו לקלישאה חבוטה, אלא נתנו לה להתפתח במישור הטבעי- דמות של נוכל, "קון מן", שדואג קודם כל רק לעצמו. הוא דאג לנסות ולהסדיר את מעמדם של מדיסון וילדיה, כי זיהה את העובדה שמדיסון הצילה אותו לפני כמה פרקים ממוות בטוח.
אבל חוץ מזה כל מעשיו היו למען עצמו.
הצעד הרביעי שהגיע רק בפרק הסיום היה הצגת דמות הנבל המסעירה ביותר מאז המושל וניגן, "פרוקטור ג'ון". רוצים לשמוע משהו? הוא אפילו דמות טובה יותר מניגן.
באמת.
בזכות השחקן שמגלם אותו, בזכות הקשיחות חסרת הרחמים, בזכות ההיגיון הסדיסטי שבשיטה שלו- פרוקטור ג'ון הוא פשוט נבל אדיר, ופופ טארטס מקווה מאוד מאוד שהוא ישוב גם בעונה הרביעית.
והצעד החשוב ביותר, החמישי, היה הפקדת הסדרה מהעונה הבאה בידיו של סקוט מ. גימפל, שאחראי גם לסדרה האם.
דייב אריקסון, יוצר ואחראי "אימת המתים המהלכים" בשלוש עונותיה הראשונות, לא הצליח לייצר מסה קריטית של צופים, ובעיקר לא הצליח לייצר את הבאזז הראוי לסדרת בת של סדרת הכבלים המצליחה בהיסטוריה.
נכון שיש הטוענים ש"המתים המהלכים" נמצאת בירידה מאז עונתה השביעית, אבל עדיין מדובר בסדרה מצוינת, בין היתר כי סקוט מ. גימפל הוא השואו-ראנר שלה בשנים האחרונות.
עכשיו הוא ייטול את המושכות גם על "אימת המתים", מה שיבטיח מוצר עוד יותר טוב בעונה הבאה.
אבל, היי, כל זה נחמד וטוב, העיקר שבשבוע הבא הדבר האמיתי חוזר!
העונה השמינית תצא סוף סוף לדרך!
