אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
שננו את השם, ואמרו אותֹו לפני השינה וכשתתעוררו מחר בבוקר:
מייקל מקקין.
זה שמו של השחקן הנפלא שמגלם את צ'ארלס "צ'אק" מקגיל ב"סמוך על סול".
שחקן שמגיע במקור מקריירה עשירה בתפקידים קומיים, ויצר כאן בשלוש השנים האחרונות את אחת הדמויות המורכבות והמרתקות שנראו אי פעם על המסך.
ועכשיו צ'אק מגיע אל רגע האמת, בפרק סיום העונה השלישית שהיה במידה רבה עליו , אולי אף יותר מאשר על ג'ימי מקגיל.
כי צ'אק קיבל את הכאפה הגדולה מכולן: הוא נבעט מהפירמה שיסד, הקריירה הפעילה שלו כעורך דין הסתיימה סופית.
האיום לתבוע את HH&M התפוצץ לו בפרצוף, כשהווארד החליט לשלם לו מכיסו רק הפרטי, רק כדי שיעזוב את הפירמה.
וצ'אק בלי עריכת הדין הוא אינו אותו צ'אק.
נכון, הוא ביצע התקדמות אדירה בתחום ההתגברות על פוביית החשמל והקרינה שלו.
אלא שאז….אז קפץ ג'ימי לביקור.
ג'ימי, אחרי החווייה הטראומטית מבחינתו של תאונת הדרכים של קים, הרגיש שהוא חייב להתנצל בפני צ'אק על חלקו בקלקול היחסים ביניהם ולבדוק שצ'אק בסדר.
ג'ימי כמובן לא ידע דבר על אובדן הקריירה של צ'אק, אם כי הוא כמובן סייע להניע את גלגלי הפרישה בתרגיל המלוכלך שביצע בחברת הביטוח.
אבל נדמה שהוא אכן רצה לנסות שוב לתקן את התא המשפחתי המקגילי המקולקל כל כך.
אבל צ'אק, שכנראה בדיוק באותו היום נבעט מהפירמה האהובה שלו, לא מוכן לסלוח. הוא מטיח בג'ימי את האמת שהוא חושב שג'ימי צריך לשמוע, אמת שספק אם הוא באמת מאמין בה: ג'ימי, אתה פשוט לא כל כך חשוב לי.
אבל חשוב מכך- אם זו אכן השיחה האחרונה בין השניים, צ'אק נתן לג'ימי, מבלי לדעת כמובן, את הצידוק האחרון להפוך לסול גודמן: אתה ממילא תהרוס לכל מי שסביבך את החיים, אז פשוט תפסיק להתנצל על זה ולהרגיש רע בגלל זה.
האם זו הייתה השיחה האחרונה ביניהם? בסיום הפרק זה נראה כך, וחבל מאוד.
ואגב- זה היה פרק שבו ג'ימי, במקום להפוך לסול גודמן, זכה לגאולה , גם אם זמנית.
קודם כל- התאונה של קים, שלמרבה המזל השתחררה מבית החולים עוד באותו הלילה. על אף שקים לכאורה אינה מאשימה אותו בדבר, ג'ימי הבין היטב שהאובססיה שלו לשמור מכל משמר על המשרד ששכרו יחדיו דחפה את קים לעבוד כמעט בלי לישון, ובסופו של דבר כמעט להיהרג בתאונת דרכים.
והוא נחוש לכפר על כך, באמצעות טיפול אוהב וצמוד בה, וטיפול גם בהעברת המשרד לשוכרים חדשים ושחרורה של קים ממחויבות פיננסית ככל האפשר.
קים מצידה בעיקר מוטרדת מכך שהיא עלולה הייתה להרוג מישהו. והיא מחליטה החלטה מהפכנית מבחינתה- היא יוצאת לחופשת מחלה! לא עוד עבודה מטורפת מסביב לשעון, אלא רביצה על הספה וצפייה בסרטים ישנים, עד שתחלים.
פרנצ'סקה משלמת את המחיר במשרתה, אבל קים מבצעת כאן כמובן את ההחלטה הנכונה והראויה.
כך צריך להיות.
היא חייבת, אבל חייבת לעצמה מנוחה. לא רק עבור גופה הדואב, אלא גם עבור נפשה. וכן, הנשיקה החטופה על שפתיו של ג'ימי כשארזו את המשרד הייתה מקסימה ומרגשת. גם בשבילו וגם בשבילנו.
אבל הרגע המדהים מכולם בפרק הזה, בכל הנוגע לג'ימי, היה העובדה שהוא ממש נתקף נקיפות מצפון על שהרס לאיירין את החיים החברתיים שלה בבית האבות. כדי לתקן את הדרוש תיקון הוא ויתר על יותר ממיליון דולר והכפיש קשות את שמו בקרב האוכלוסייה הקשישה, שכה אהבה אותו.
ג'ימי מקגיל יתקשה מאוד לחזור ולעסוק בעריכת דין עבור קשישים, אם וכאשר יקבל בחזרה את רישיונו בעתיד.
בגיזרת הקרטל – הכדורים סוף סוף השפיעו על הקטור סלמנקה, שחש בליבו והובהל לבית חולים. אבל הוא הספיק לצעוק על גאס פרינג ועל בולסה, ומוקדם יותר "להשתלט" על העסק הישר של מנואל, אביו של נאצ'ו.
ולסיום קיבלנו את הסצינות המדהימות בכיכובו של צ'אק, מייקל מקקין, סצינות שבהן לא נאמרה ולו מילה אחת. סצינות שהראו לנו עד כמה צ'אק היה פזיז , כשסבר שנרפא מהבעיה הנפשית שלו. אלה היו סצינות קשות לצפייה ומרתקות בו זמנית.
שני דברים נעדרו מפרק סיום העונה, וחבל מאוד שכך:
קודם כל- מייק ארמנטראוט. לא הופיע אפילו לא לשנייה.
ושנית- לא קיבלנו הצצה לעתיד של סול גודמן ב"סינבונס" באומהה, ואין לנו עדיין מושג מה קרה לו אחרי שהתמוטט בסניף.
חבל.
אבל זה היה פרק מעולה בסדרה נהדרת.
