בואו נדבר על זה: סקייפול

בואו נודה על האמת.

די קשה להמציא עלילה חדשה עבור סרט בסדרת ג'יימס בונד.

המרכיבים כמעט תמיד יהיו אותם מרכיבים.

גם כשנדמה שהצלחנו למצוא זווית מקורית,  הופ- מתברר שמישהו כבר עשה את זה קודם.

ונדטה אישית נגד M   ?   שכחתם את "העולם אינו מספיק"?

סוכן חשאי בריטי לשעבר שנזנח בשדה הקרב ולכן הופך לנבל?  הלו- ב"גולדן איי"  זה כבר קרה.

בונד מזייף את מותו וחוזר לחיים ?  שכחתם את "אתה חי רק פעמיים"?

החוכמה היא לרקוח את המרכיבים המוכרים למשהו חדש ומסעיר,  שישאיר את הצופים מרותקים לכיסא,  מסופקים ומתוחים.  גם אם ברור להם,  שבסוף בונד ינצח.

כאן מתחילה הביקורת של "פופ טארטס"  על סקייפול,  ועל אף העובדה שהיא מתפרסמת שבועיים לאחר צאת הסרט לאקרנים, נדגיש:  הביקורת מכילה קלקולונים לרוב.

אם טרם צפיתם-  התרחקו מהפוסט הזה כמו מאש.

רק דבר אחד אחרון לפני שאתם עוזבים- מדובר באחלה סרט.  לכו לראות.

מעכשיו קלקולונים.

אוקיי?

אוקיי.

סוכן חשאי 007 שב לבתי הקולנוע לאחר פגרה ארוכה בת ארבע שנים,  פגרה מאונס שנבעה מבעיות כלכליות של אולפני MGM     .

חוץ מזה הדעה הרווחת אצל רוב מעריצי בונד הייתה שמשהו ב"קוונטום של נחמה"  השתבש.  זה היה סרט קודר מדי,  שהיווה המשך ישיר ל"קזינו רויאל"  המעולה.

אני דווקא מאוד אהבתי את "קוונטום",  על אף העובדה ששאל רבות מסצינות האקשן שלו ומהאווירה העגומה הכללית ששרתה בו מטרילוגיית סרטי ג'ייסון בורן,  שבאותם ימים שלטה במסך.

אבל כעת,  ארבע שנים אחרי,  ולא במקרה,  בונד נולד מחדש בידיו של הבמאי הדרמטי סם מנדז.

לא במקרה כי זוהי שנת היובל להפצעתו של בונד על המסך הגדול,  חמישים שנות אפס אפס שבע בקולנוע.

ולכן,  יותר מתמיד מאז שנכנס דניאל קרייג לתפקיד בונד,  הסרט מכיל קריצות להיסטוריה הקולנועית הנהדרת של המותג.

ואפילו קרייג עצמו מגלם את בונד ביתר חופשיות,  עם הומור וקלילות שלא אפיינו את שתי הופעותיו הקודמות בתפקיד.

אבל,  וזה אבל גדול,  אין כאן חזרה לימים העליזים של רוג'ר מור,  ואפילו לא לימי האיזון בין צחוק ודרמה אצל פירס ברוסנן,  יש כאן עדיין בונד שדומה מאוד למקור הספרותי של איאן פלמינג.  איך הגדירה אותו M    ב"קזינו רויאל"?

BLUNT INSTRUMENT

בתרגום חופשי:  מכונת הרג פשטנית ולא מתוחכמת,  חסרת רגשות והתלבטויות.

ועכשיו בונד ניצב בפני אתגר חדש-  נבל מסוג שונה,  אחרי לה שיפר ודומיניק גרין החיוורים.  נבל שמזכיר בהתנהלותו המוחצנת והסמי- מטורללת את ימי בלופלד העליזים.

קוראים לו סילבה,   או בעצם טיאגו רודריגז,  והוא שימש כסוכן של MI6     בהונג קונג,  עד שלטענתו נבגד וננטש בידי M    ,  לא לפני שהצליח לשרוד בליעת גלולת רעל.

סילבה תאב הנקם אינו מתכנן להשתלט על העולם,  להשתמש במשאבי טבע,  הוא סייבר טרוריסט שמשכיר את שירותיו למרבים במחיר,  הכול כדי לתכנן היטב ככול האפשר את הנקמה ב-M   .

הוא מוציא לפועל את הנקמה בסדרה של התקפות מתוכננות היטב בלונדון עצמה,  הזירה הביתית של M    שמעולם לא ראתה את בונד עצמו פועל בה באינטנסיביות שכזו.  יותר מהמקומות האקזוטיים דוגמת איסטנבול ושנגחאי,  שמגיחים בתחילת הסרט,  פועל בונד בעיקר בלונדון,  שזוכה לטיפול אוהב בידי מנדז וצלמיו.

משחק החתול והעכבר שמנהלים בונד ו-M   אחרי סילבה מסתיים לפתע עם לכידתו,  אי שם באמצע הסרט.  אלא שבפעלול תסריטאי די מגוחך מצליח סילבה לחמוק,  ויוצא לרדוף אישית אחרי M   .

המרדף הזה מאלץ את בונד לרדת עם M   למחתרת,  כלומר להרחיק עד לערבות סקוטלנד,  אל נופי ילדותו.

חדי הזיכרון שבין מעריצי 007   יזכרו שההתייחסות הראשונה למוצאו הסקוטי של בונד הגיעה כבר ב"בשירות הוד מלכותה",  אלא שהפעם מנדז חוגג על ילדותו של בונד,  האחוזה המנוכרת שבה גדל ,  ומנהל האחוזה שהיה לו דמות אב.

כאן, לטעמי,  מגיע החיסרון הגדול של "סקייפול".  אין לי בעיה עם בונד מהורהר ודיכאוני,  יש לי בעיה עם ניסיונות פשטניים להסביר את בחירתו במקצוע הסוכן המחסל בכך שהיה יתום מאם ומאב.

גם השורה שמפטיר בונד כשהוא מפוצץ לרסיסים את אחוזת משפחתו,  "מעולם לא אהבתי את המקום הזה",   היא שורה מיותרת לחלוטין. במיוחד כשהיא נאמרת לחלל הריק,  כשליד בונד אין אף אחד.

החוזק של "סקייפול"  בעיני רוב המבקרים הוא החולשה שלו,  בעיניי.  הבמאי הדרמטי מנדז מנסה לדחוס יותר מדי היבטים פסיכולוגיים לעלילת האקשן: בונד היתום,  בונד המיושן מול הסייבר טרוריסטים,  בונד הרואה ב-M   דמות אם,  בונד הפטריוט.

התוצאה היא יותר מדי רגעים מתים ואפילו,  שומו שמיים,  תחושה של גרירת רגליים לקראת הסוף.

אבל מנדז גם הצליח להפתיע אותי לטובה עם סצינות אקשן מהודקות ומהוקצעות,  כולל סצינת טרום הכותרות מהטובות בתולדות הסדרה,  שבה בונד רודף אחרי הטרוריסט פאטריס ברחבי איסטנבול.

חבל רק שהאקשן לא זוכה אצל מנדז למקום מרכזי כמו קשקושי הפסיכולוגיה בגרוש החביבים עליו.

שלא תבינו את פופ טארטס לא נכון-  מדובר בסרט בונד מהטובים בתולדות הסדרה,  אבל ממש לא הטוב מכולם.  הוא עדיין לא מתקרב לקרסולי "גולדפינגר",  "אתה חי רק פעמיים",  "קזינו רויאל"  ו"המרגלת שאהבה אותי".

אבל הוא בהחלט סרט מצוין,  שמצדיק את האמון הרב שנתנו מפיקי הסדרה בדניאל קרייג,  ומצדיק את התגובה הנלהבת של צופי הקולנוע ברחבי העולם.

עוד כמה הערות והארות על "סקייפול":

1.  גם מנדז לא יכול להתאפק, ועושה שימוש נרחב בעיניו הכחולות הבוערות של דניאל קרייג.  החל בסצינת הפתיחה האפלולית,  עבור במארב בבניין הכחלחל בשנגחאי  וכלה בסקוטלנד העגמומית.

2.   לא רק בונד רואה ב-M   את אימו,  גם סילבה חדור תאבת הנקם.  הוא מכנה אותה בשם המפורש "אימא".

3.  ואפרופו סילבה.  הביצוע של חאבייר בארדם לדמות הנבל מצוין,  אבל התחושה היא שהוא שאב יותר מדי אלמנטים מדמות הנבל שגילם ב"ארץ קשוחה".

4.   שתי נערות בונד,  איב וסברין,  חיוורות בעיניי מבחינת יופיין החיצוני.

5.   אפרופו איב,  העקיצות שהיא מחליפה לאורך הסרט עם 007   מתחילות לעלות על העצבים באיזשהו שלב.  רק בסוף הסרט  אנו מבינים מדוע השניים לא יכולים לנהל שיחה נורמלית…

6.  שיר הנושא של אדל הוא קלאסיקה מיידית,  אחד הטובים בתולדות הסדרה. בהתאם לכך גם כותרות הסרט על רקע השיר מעוצבות היטב ומרהיבות עין.

7.   לעומת זאת פסקול הסרט קצת איכזב אותי.

8.   דמויות המשנה החדשות שנוספו לסרט,  בראשן רייף פיינס ואלברט פיני,  בהחלט מצדיקות את עצמן ומשוחקות היטב.  מצפה לראותן שוב גם בבונד 24   .

9.   לעומת זאת Q     החדש קצת עיצבן אותי,  אבל אני מתכנן לתת לו צ'אנס נוסף.

10.   הרמיזות להיסטוריה של בונד לאורך הסרט הן פשוט נהדרות ושתולות היטב,  חלקן ביד אוהבת וחלקן תוך מתיחת ביקורת על העבר המצועצע לעיתים של הסדרה.  כך למשל הדיאלוג בין Q   לבונד,  כשג'יימס מופתע שכול מה שהוא מקבל מאיש הגאדג'טים  הם אקדח ומשדר רדיו זעיר.

"למה ציפית? לעט מתפוצץ?  אנחנו כבר לא עושים דברים כאלה" – משיב לו Q   והקהל באולם הקולנוע פורץ בצחוק.

אבל האיזכור האוהב ביותר הוא כמובן של האסטון מרטין המקורית מ"גולדפינגר",  כולל כפתור כיסא המפלט בידית ההילוכים,  תוך התייחסות מפורשת של בונד ו-M   לתפקיד הכפתור. פשוט ללקק את האצבעות בסצינה הזו.

וכמובן,  ממש בסיום,  עיצוב המשרד של M   החדש,  כולל העמוד ששימש בעבר כמתלה לכובעים,  אבל כעת נתלים עליו רק מעילים,  ודלת העץ המרופדת.

11.   פריט טריוויה חביב-  אולה ראפאש,  המגלם את המתנקש פטריס,  הוא בעלה בנפרד של נומי ראפאש,  שגילמה את ליסבת' בטרילוגיה השבדית של "נערה עם קעקוע דרקון",  ומאז כבר הספיקה לככב בכמה סרטים אמריקניים,  בהם "שרלוק הולמס:  משחק הצללים".

12.   ההפתעה הגדולה ביותר שלי בסרט?  העובדה ש"סקייפול"  אינו שמו של התקליטור הגנוב עם שמות סוכני נאטו ברחבי העולם,  אלא שם אחוזת ילדותו של בונד בסקוטלנד.

13.   ואפרופו סקוטלנד –  מה דעתכם על התיאוריה הקונספירטיבית שלי,  שלפיה המקום המרכזי שהסקוטים תופסים בסרט הוא מעין מחווה לעם בסקוטלנד,  ששוקל בימים אלה להתנתק מהממלכה המאוחדת של בריטניה?

14.   היי שלום,  ג'ודי דנץ'.

אחרי שבעה סרטי בונד את עוזבת את הסדרה וללא ספק נחקקת בספר דברי הימים של סרטי 007 .

15.  בונד עוד יחזור,  מבטיחים לנו בסיום כתוביות הסרט,  והחזרה מתוכננת הפעם להיות מהירה,  אי שם בנובמבר  2014   .