כיפור, רקוויאם למלחמה

עמוס גיתאי

כיפור, רקוויאם למלחמה

13.1.24 – 13.9.23

אוצרת: מירה לפידות 

עוזר לאוצרת: עמית שמאע

מוזיאון תל אביב לאמנות מציין 50 שנים למלחמת יום כיפור עם תערוכה של במאי הקולנוע והיוצר עמוס גיתאי, שהשתתף בה כחייל מילואים צעיר בצוות חילוץ מוטס בחזית הסורית. מסוקו נפגע ביום השישי של המלחמה מטיל סורי. טייס המשנה נהרג במקום. באורח נס שאר חברי הצוות ניצלו.

המלחמה שינתה את מסלול חייו של גיתאי והובילה אותו אל הקולנוע. בעשורים שחלפו גיתאי היה ליוצר פורה עם פילמוגרפיה אדירה הכוללת עשרות סרטים דוקומנטריים, עלילתיים וניסיוניים שזכו להכרה בינלאומית. חוויות מלחמת יום כיפור חוזרות ומופיעות ביצירתו הקולנועית ברגעים משמעותיים, אישיים ופוליטיים. בשנת 2000, יותר משני עשורים אחרי המלחמה, הן עובדו לסרט העלילתי "כיפור", אחד מסרטי המלחמה הבולטים במאה ה-21, שעורר תהודה בארץ ובעולם, וסומן כאבן דרך בייצוג המלחמה בקולנוע הישראלי.

בתערוכה במוזיאון תל אביב מוצגים חומרי העבר: סרטים קצרים שצילם במצלמת סופר-8 בזמן המלחמה, רישומים אינטנסיביים שרשם כמעין עדות מזמן אמת ומוצגים כאן לראשונה, קטעים מתוך הסרט התיעודי "כיפור: זכרונות מלחמה" (1994) ששודר בערוץ 1 והשוט הפותח של הסרט העלילתי "כיפור". כל אלה מובילים אל מיצב הווידיאו החדש שיצר "כיפור, רקוויאם למלחמה", בו ערך גיתאי כמה מהסצנות המכוננות בסרט "כיפור", דימויים של עקבות טנקים באדמת רמת הגולן הפצועה, חיילים נושאי אלונקה שקועים בבוץ, פגיעת הטיל בתא המסוק, מקיפים את הצופים בתערוכה מכל עבר. ביניהם מוקרנים קטעים מסרטים אחרים שיצר, כמו הבלחת זכרונות ומראות הנעים קדימה ואחורה בזמן, מחשבות על מה שקדם למלחמה והצלקות שהותירה.  

*

צפירת האזעקה שחתכה את דממת יום כיפור, בצהרי 6 באוקטובר 1973, תפסה את עמוס גיתאי, שהשתחרר לא מכבר משירותו הצבאי, על סף שנתו השנייה בלימודי ארכיטקטורה בטכניון. גיתאי אסף את עוזי קנטוני חברו ליחידת אגוז, ויחד נסעו צפונה לרמת הגולן לחפש את המלחמה. משלא הצליחו לחבור ליחידתם, הצטרפו לצוות חילוץ מוטס – טייס, טייס משנה, רופא וארבעה אנשי צוות. במשך חמישה ימים רצופים טסו לחלץ פצועים מהקרבות ברמה. הלוך ושוב נשאו את האלונקה אל המסוק ואל בית החולים. ביום השישי למלחמה, ב-11 באוקטובר (יום הולדתו ה-23 של גיתאי), הם נשלחו לחלץ טייס שמטוסו נפגע והוא נטש בשטח סוריה. במהלך הטיסה פגע טיל סורי במסוק. טייס המשנה, סרן גדי קליין נהרג במקום והטייס הראשי אבנר הכהן הצליח להנחית את המסוק בשטח ישראל. כל אנשי הצוות נפגעו בדרגות שונות מפגיעת הטיל או מעוצמת ההתרסקות בקרקע. הם חולצו ופונו לבית החולים. גיתאי, שנפצע גם הוא, אושפז עם שאר חברי הצוות. לאחר ימים ספורים ברח מבית החולים והתחיל את החיים שאחרי.

"היינו שבעה. עזבנו את בסיס רמת דוד בשעות הבוקר של 11 באוקטובר. אבנר הכהן, גדי קליין נדב גוטליב, ד"ר זאב קליין, צחי צוריאל, עוזי קנטוני ואני. מתוך שבעה רק שישה חזרו. גדי לא. 

ד"ר זאב קליין נפטר זמן קצר לאחר מכן. כל השאר עדיין נושאים איתם פצעים בגוף ובנפש.

אמרתי לעצמי שחקירה מחודשת של האירוע שקרה לפני חמישים שנה, עשויה ללמד אותי משהו שאני עדיין לא יודע ואולי לגרד שוב פצעים ישנים. ביקור חוזר יאפשר התבוננות אחרת. אני יכול לראות שוב שהמצלמה שימשה מעין מגן או מחסה. המצלמה רשמה את ההיסטוריה של הזמן ההוא."

– עמוס גיתאי, מתוך טקסט בקטלוג התערוכה "כיפור, רקוויאם למלחמה".

*

שנת היובל למלחמת כיפור מצטלבת עם אחת השנים הסוערות בישראל. חקיקה שמקדמת הממשלה מאיימת להפוך את ישראל לדמוקרטיה חלולה וקורעת את החברה במחלוקת פנימית עמוקה. בין מאות האלפים היוצאים לרחובות במאבק על זהותה של מדינת ישראל בולטת קבוצת "לוחמי כיפור", מי ששילמו בגופם, בנפשם ואובדן חבריהם את מחיר המלחמה הנוראה ההיא. הם קהילת זיכרון הנלחמת על זיכרון המלחמה ומשמעותה.

התערוכה התאפשרה הודות לתמיכתה הנדיבה של גלריה תדאוש רופאק, לונדון ∙ פריס · זלצבורג · סאול.