אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
תחת ההצגה הממזרית של סדרת התעודה כ"מדריך למשתמש", מאפשרת "איך להפוך" לפופ טארטס לצלול שוב אל אחד מתתי הז'אנרים האהובים עליו בעולם התעודה וה"פשע האמיתי"- הכתות.
אין כמו סיפור טוב על כת, רצוי בארצות הברית של אמריקה אבל לא חייב רק שם, כדי לגרום לפופ טארטס להיאנח בהנאה מול המסך ולומר, לפעמים אפילו בקול רם: "לי זה בחיים לא היה קורה".
ב"איך להפוך" מציגים לנו בשישה פרקים ממצים את סיפוריהן של שש כתות, כאשר בכל פרק מלמדים אותנו כיצד לגבש סביבנו עדת מעריצים, להפוך אותם לעדת מאמינים, לשלוט בכל היבט בחייהם, לגרום להם לעבוד עבורנו וכמובן להתפרנס מהם ולהפוך עשיר כקורח.
רק בפרק השישי מגיע גם סוג של "סוף טוב" מבחינת אחד ממנהיגי הכתות, והכת שיסד ממשיכה גם לאחר מותו.
אבל הסוף של האחרים לא היה מוצלח במיוחד.
לא כל הפרקים אחידים ברמתם. הפרק של ג'ים ג'ונס מפחיד, על אף העובדה שסיפור הכת שלו סופר ומוכר, הפרק של שוקו אסהארה היפני מבהיל, כיוון שהוא הרבה פחות מוכר לקהל המערבי.
דווקא בפרק של HEAVEN'S GATE פופ טארטס מעט השתעמם.
והיה גם את הפרק המשעשע מכולם- הכת שהקים חיימה גומז, רקדן ושחקן שלא הצליח להפוך לכוכב, היה אובססיבי לגבי מראהו החיצוני והצליח להקים את כת "בודהאלנד", שבה כל בוקר מישהו אחרי היה שורך את נעליו ומגיש לו את האוכל.
על מלאכת הסיפור מנצח פיטר דינקלג' הנפלא, בקריינות שהופכת אירונית לעיתים, אבל לרוב שומרת על טון חצי מרוחק חצי משועשע, כיוון שאין צורך להעצים את הטירלול שנשקף מהמסך, פשוט צריך לתת לעובדות לדבר בעד עצמן.
וכמקובל בכתות, הן תיעדו את עצמן בכמויות אדירות של פילם, ומנהיגיהן ברובם רדפו אחר הפרסום, כך שאין מחסור בחומרי ארכיון.
כדי להמחיש את האלמנט המסוכן מצרפים היוצרים אנימציה מוצלחת, וכך מתקבלת סדרת תעודה כיפית לעיכול וגם מעשירה, בדרכה.
