אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
"נורית אביב – אישה עם מצלמה" – סרט של זהר ברנט
סיפורה פורץ הדרך של נורית אביב, צלמת הקולנוע הראשונה באירופה
סינמטק בעמק (קריית טבעון) 13.7 | לרכישת כרטיסים
סינמטק תל אביב: 14, 15, 16, 18, 19, 22, 25 ביולי | | לרכישת כרטיסים
סינמטק ראש פינה 21.7 | לרכישת כרטיסים
נורית אביב היא האישה הראשונה שזכתה להכרה מקצועית כצלמת קולנוע בצרפת ובאירופה כולה. כחלוצה שסללה את הדרך לדורות של נשים צלמות שבאו אחריה, צילמה סרטים של הבמאיות ששינו את מפת הקולנוע האירופאי בשנות ה-70. היא עבדה עם יוצרים מוכרים וחשובים. בארץ היא צילמה בין היתר את "שבלול", הסרט הראשון של חבורת לול, סרטים של עמוס גיתאי ושל מיכל בת אדם. באירופה היא צילמה סרטים של אנייס ורדה, רנה אליו ז'אק דואיון ועוד רבים. את סרטה הראשון כבמאית יצרה רק בשנת 1989, ועדיין לא חשבה שהבימוי יהפוך למרכז עיסוקה. מאז יצרה כבר 15 סרטים. העשייה הקולנועית שלה קשורה בקשר הדוק לביוגרפיה שלה – האובססיה לשפה, העיסוק בשאלות של זהות ושל מורשת, זרות ושייכות.
בין שיחות על קולנוע, על צילום, על אמנות ועל החיים, מספר הסרט את סיפור חייה. נורית אביב נולדה בעיר העברית הראשונה בשנת 1945. ליום הולדת חמש היא קיבלה מאביה הצלם את המצלמה הראשונה שלה, והפכה מילדה מצולמת לילדה מצלמת. בגיל שש כבר מכרה תמונה לעיתון. הילדה שנשאה מצלמה לכל מקום שאליו הלכה, ראתה את העולם דרך עינית המצלמה ומסגרה מקטעים ממנו, התגייסה לצבא כצלמת בעיתון "במחנה", ומיד עם שחרורה בגיל 20, נסעה לפריז והחליפה את מצלמת הסטילס במצלמת הקולנוע. מראשית שנות ה-70 היא מתגוררת בפריז, אבל יש לה גם חדר בתל אביב, ועד פרוץ מגפת הקורונה באביב של 2019, היא נהגה לשהות בו לפחות חודשיים בכל שנה.
★
סיפורה של הבמאית נורית אביב, צלמת הקולנוע הראשונה בצרפת ובאירופה כולה. אישה חלוצה במקצוע גברי שצילמה יותר ממאה סרטים, בין היתר של אנייס ורדה, רנה אליו, ועמוס גיתאי, וביימה 15. בסרט שצולם לאורך שבע שנים, נרקמת דמותה כאישה של ניגודים, ששפתה הקולנועית אומרת אורך רוח של שוטים ארוכים ותנועות מצלמה רכות, ואילו בחיים היא תזזיתית, חסרת סבלנות, לעתים דוקרת, ולעולם לא מוותרת. האישה שבילתה רוב חייה מאחורי המצלמה ורגילה לשלוט בכל פרט בפריים, מתקשה להתמסר למקומה החדש כנושא הסרט, אך אט אט נושרות המגננות ופיסות חיים מצטרפות לפענוח יצירתה המאופיינת באובססיה לשפה, לשאלות של זהות, מורשת, זרות ושייכות.
