אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
"מרגל בין חברים" היא מיני סדרה בריטית טיפוסית.
קצב איטי, דיאלוגים מהורהרים, רחובות לונדון גשומים וקודרים.
אבל, רגע, מה עם אזהרת קלקלנים, מה נסגר איתך פופ טארטס?
הפוסט הזה מתייחס לכל ששת הפרקים, ולכן מי שטרם השלים הצפייה מתבקש לעצור הקריאה, מחשש לספוילרים.
"מרגל" היא עוד יצירה מתוסרטת על בסיס אחד מסיפורי הבגידה הגדולים בהיסטוריה, בוודאי הגדול בהיסטוריה הבריטית- הבגידה של קים פילבי ו"חמישיית קיימברידג'".
חלקם נחשפו בשלב ראשון, פילבי שרד ביקורת ארוכה ונחשף בסופו של דבר רק בשנות השישים של המאה הקודמת, אבל הצליח להימלט לסרית המועצות, שם מת כמעט בחוסר כל באייטיז.
הסיפור של פילבי נותח לפרטי פרטים בשלל סרטים תיעודיים, סדרות דרמה ומחזות. אבל מה לגבי החבר הכי טוב שלו, ניק אליוט?
האיש שעבד עימו ב-MI6, כשעוד נקרא SIS, שהגן עליו בחירוף נפש בעבר, וכעת מאבד שותף לעבודה וחבר נפש?
זו נקודת המוצא של הסדרה, שבה מככבים גאי פירס בתפקיד פילבי ודמיאן לואיס בתפקיד אליוט.
לואיס כמובן מוכר לנו מ"הומלנד", שם גילם את ניקולאס ברודי ( עוד ניק ברזומה שלו ) ובאחרונה כמובן מ"מיליארדים" שם הוא בובי אקס.
עכשיו הוא חוזר למכורתו בריטניה כדי לגלם ג'נטלמן בריטי, שנמנה עם שכבת העילית של החברה האנגלית, עבר במוסדות הטובים ביותר , חבר במועדון חברים יוקרתי שמגישים בו ביף וולינגטון מצוין, וכמובן גם חבר בקהילת הביטחון.
הבעיה היחידה של פופ טארטס עם לואיס בסדרה הזאת היא הפרצוף המוזר והדיבור המעצבן שסיגל לעצמו כשהוא מגלם את ניק אליוט.
לואיס הוא שחקן מצוין, אבל משום מה בחר במימיקה בלתי נסבלת וגם לא אמינה במיוחד.
לולי ידע טוב יותר, היה פופ טארטס משוכנע שמדובר בשחקן אמריקני שלא יודע לעשות מבטא בריטי. כמו רוברט דאוני ג'וניור ב"שרלוק הולמס".
אבל לואיס הוא בשר מבשרה של הטלוויזיה הבריטית, הרבה לפני התפקידים ה"אמריקניים" שלו.
חבל.
גאי פירס, שחקן נפלא, נכנס בקלילות לחליפה של קים פילבי, האיש שהצליח באמצעות קסם אישי וערמומיות לשטות במעסיקיו במשך עשרות שנים, לקפוץ ממיטה למיטה, וגם לנהל חיים סודיים לגמרי תוך שהוא משקר בכל רגע ובכל דקה לחברו הטוב ביותר.
העלילה אמורה לנוע בין הקו של "איך זה לאבד חבר" לבין הבגידה והמלחמה הקרה.
בפועל, לפחות מבחינת פופ טארטס, החלקים שמתארים את מעברו של פילבי לברית המועצות, צעדיו הראשונים במוסקבה, וכמובן הקשיים שלו שם, מעניינים יותר מניתוח החברות בינו לבין אליוט.
אבל זו סדרה מותחת ומהנה, גם אם איטית מאוד.
ופופ טארטס יציין גם שני שחקני משנה, שמפציעים כאן בתפקידים טובים מאוד: אנה מקסוול מרטין, שמגלמת סוכנת MI5 שחוקרת את אליוט, כדי להבין אם גם הוא בוגד.
וסטיבן קאנקן, שמגלם את איש ה-CIA ג'יימס אנגלטון, שנפל גם כן ברשת הקסמים של פילבי, וכעת מנסה להוביל מבצע חשאי משלו ברחובות לונדון כדי להתחקות אחר עקבותיו.
השחזור התקופתי מרשים, גם אם לעיתים הצילומים אפלוליים מדי, והאווירה כולה נותנת ארומה של ג'ון לה קארה, גם אם בסופו של דבר מדובר בסדרה על פי ספר של בן מקינטייר.
אבל בהחלט חוויית צפייה מהנה, ויותר ממכובדת.
