שתי נשים לא רגילות שכתבו רומנים ייחודיים ומרתקים

רבים כותבים רומנים, אך כשזה מגיע מחוזרת בתשובה, ומאישה כבת 80- פה כבר כדאי להקשיב.
שתי נשים יוצאות דופן שכתבו רומנים סוחפים ומערפלי חושים, חושפות מעט על עולמן הייחודי, וכמובן נותנות גם טעימה מהסיפורים המרתקים פרי עטן.

הראשונה, יוצאת יחידת קרבית, עשתה את דרכה היישר מ"עוקץ" לחצאיות וכיסוי ראש, וכל זאת במקביל לכתיבת רומן סוחף ונטול מעצורים
בת אל לופס (36), מתגוררת בערד, מחברת הרומן "זה מורכב", התחילה את דרכה בעולם הכתיבה בגיל 15, כאשר כתבה בקביעות לעיתון עירוני. כיום היא מדריכת ילדים ונוער במסגרת תוכנית העצמה מקסימה שנקראת "פותחים עתיד", ומלמדת, דרך הרומן שכתבה כיצד ניתן לחיות בשלמות בתוך כל חוסר השלמות שבחיינו.
בספרה, מעבר לסיפור אהבתם וכמיהתם של ליאת ולואיס האחד לשניה, הקורא עובר מסע של למידה עצמית ואהבה עצמית, המביאים אותו לגלות את הכוחות הטמונים בו.
חיפוש וקבלת התשובות לאורך מסע חייה עיצבו את דמותה כאשת חינוך, המתמקדת בהתבוננות תבונית הן על בני נוער, והן על מבוגרים, והביאו אותה לחקור את הצורך האישי של כל פרט להרגיש חשוב.

השניה היא אילנה שוקת (80), המתגוררת בירושלים, מחברת הספר "בצילו של עץ החושחש הירושלמי". נולדה וגדלה בירושלים טרם קום המדינה, והיתה עדה לתופעה המיוחדת של שינוי פניה של שכונתה מחילונית לחרדית.

האם ניתן לקיים יחסי ידידות וחיים משותפים בין שתי החברות, החילונית והחרדית?
האם איחוי הקרע בין הפלגים השונים הוא אפשרי? ואם כן, מה יכול כל צד לתרום לשיתופיות זו?
בהסתמך על חוויותיה מהמראות והניחוחות בשכונות ירושלים, כתבה שוקת רומן היסטורי סוחף המתרחש בשנות ה-50 וה-60 המתאר את ים הריחוק והניגודים בין דתיים וחילונים, וגם את נקודות האור הזוהרות שהתעקשו לדו-קיום.