אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
קצרה מאוד הייתה עונת הבכורה של "סיטדל", שישה פרקים והופ! סיימנו.
מה דעתנו?
בואו נזכיר את אזהרת הקלקלנים הקלאסית- אם טרם צפיתם בפרק 6, שעלה שלשום ב"אמזון פריים וידאו", אנא הפסיקו ומיד את הקריאה בפוסט זה.
חזרו אליו לאחר מכן.
אוקיי?
אוקיי.
ל"סיטדל" היה יתרון מרכזי אחד: פרקים לא ארוכים.
כל השאר- המון אקשן, עלילת ריגול לא הגיונית בעליל אבל סוחפת, ושני כוכבים מצודדים במיוחד בתפקידים הראשיים- על כל השאר אפשר להתווכח.
פופ טארטס, שנהנה בהחלט מהסרטים שיצרו האחים רוסו לנטפליקס, כמו "טיילר רייק- חילוץ" ו"האיש האפור", הגיע עם ציפיות ל"סיטדל": לקבל בידור מושקע, גם אם לא אינטליגנטי, מהוקצע ועם המון אקשן.
היה המון אקשן, זה נכון, אבל כל מה שבאמצע היה …. לא משהו בכלל.
נכון, הכסף נשפך על המסך, עם סצינות פעולה מרשימות בחלקן, והמון כוריאוגרפיית מכות מושקעת.
אבל העלילה כל כך דבילית, עד שלא רק שקשה לעקוב אחריה- אלא גם בעיקר קשה לקבל את הרצינות התהומית , שבה פועלות הדמויות.
ברור, שכשארגון טרור מחסל ארגון מרגלים ששמר על העולם מכל משמר, זה אמור להיות רציני.
אבל הגדולה של המוצר הזה אמורה להיות היותו "מוצר פופקורן", ולא דיונים פילוסופיים על מי טוב ומי רע, מי הבוגד ומי הנבגד, ותפניות עלילה שאפשר לראות אותן למרחוק.
אחת כזאת מתרחשת ממש בסיום העונה של "סיטדל", ואמורה הייתה להשאיר אותנו על קצה הכורסא, מקווים לעוד וכמה שיותר מהר.
אלא ש… לא קצה הכורסא, ולא בטיח. לפחות מבחינתו של פופ טארטס.
כן, הוא יחזור לעונה השנייה בכיף, בלי בעיות.
אבל הפעם, הציפיות יהיו בהתאם לעונה הראשונה הלא משהו בכלל.
עד להגעת העונה השנייה של "סיטדל", נזכיר שוב, שהמטרה של היוצרים ושל "פריים וידאו" שאפתנית מאוד: יצירת פרנצ'ייז תוך כדי תנועה.
בשנה הבאה יגיע "הפרק הבא" ביקום של "סיטדל", והעונה השנייה עם פריאנקה וריצ'ארד תגיע רק לאחר מכן.
נו שוין.
