אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
מכירים רוצחים סדרתיים?
יש את ג'ק המרטש , בנו של סאם, וג'ון וויין גייסי, וההוא שהודה סתם ברצח של כמעט מאה בני אדם, וכמובן LOPPER ו-SON OF DAD מ"סיינפלד".
אז אם אתם מכירים אותם, בוודאי שמעתם באיזשהו שלב על "החונק מבוסטון", נכון? והנחתם שמדובר באדם אחד שחנק למוות אנשים, נכון?
אבל את הסיפור המלא, משום מה, עדיין לא עיבדו לסדרת "פשע אמיתי" בנטפליקס או בכל גוף שידור אחר.
וזה די מפתיע, כי הביטוי "החונק מבוסטון" הוא ביטוי מוכר מאוד.
אז הנה הגיע לו הסרט באורך מלא "החונק מבוסטון", שעלה שלשום בו זמנית ב"הולו" בארה"ב וב"דיסני פלוס" בשאר העולם.
סרט ש"דילג" על בתי הקולנוע ועבר ישר לסטרימינג, אולי בשל השיגעון העולמי הבלתי נדלה לסיפורי "פשע אמיתי", גם כשהם מומחזים על ידי שחקנים.
מעתה והלאה קלקלנים, ספוילרים, לרוב, אוקיי? אם טרם השלמתם הצפייה בסרט, אנא הפסיקו הקריאה כעת.
ברור?
ברור?
אוקיי.
קירה נייטלי מעולם לא הייתה שחקנית חשובה בעיני פופ טארטס. אפשר להתווכח על יכולותיה כשחקנית ועל מראה המצודד, אבל מישהי שבגללה פופ טארטס יצפה בסרט או ביצירה כלשהי? ממש לא.
לעומת זאת קרי קון קנתה בצדק את מעמדה כאחת השחקניות המעניינות של התקופה. העונה הראשונה של "פארגו", הנותרים ועוד ועוד ועוד.
עכשיו שתיהן מגלמות ביחד את שתי העיתונאיות, שעשו את הקישור הראשוני בין מקרי הרצח שזכו לכינוי "הרציחות של החונק מבוסטון" אי שם לפני כשישים שנה.
למרבה הצער, נייטלי הלא מספיק מעניינת נבחרה לגלם את לורטה מקלפלין, העיתונאית הצעירה והלא מנוסה, ש"עולה" ראשונה על הסיפור.
קון תגלם את העזר כנגדה, ג'ין קול המנוסה יותר, שכבר רכשה לעצמה מעמד בחדר החדשות של העיתון, ולא נחשבת רק כ"נקבה" שעובדת במדור ה"סטייל והבית" ובודקת טוסטרים חדשים עבור הקוראים.
כיאה לעלילה בסיקסטיז, הסיפור של לורטה מתובל גם בקשיים האישיים- אישה שיוצאת לעבוד, ו"מזניחה" את גידול ילדיה? שומו שמיים!
למזלה, בעלה, בגילומו של מורגן ספקטור המצוין מ"הקנוניה נגד אמריקה", הוא בעל מבין ומעודד, לפחות בתחילת הדרך.
ולכן היא חופשייה יחסית לרדוף אחרי חלומה.
ניסיון להקביל את החיים שלה בבית לחיי עמיתתה, ג'ין קול, מסתכם בסצינה ביתית אחת בלבד אצל ג'ין, ללא אזכור נוסף.
אבל הסיפור האמיתי הוא כאמור העבודה הסיזיפית לייצר את הקישור בין מקרי הרצח של נשים מבוגרות, ולאחר מכן צעירות יותר, בחניקה, לאדם אחד.
לורטה, כאמור, מתעקשת מספיק כדי לקבל את הסיפור, ומקבלת גם "גב" לא מובן מאליו מהעורך שלה, גם כשמשטרת בוסטון רוצה לסגור איתה חשבון.
ג'ין מסייעת לה מדי פעם, בעיקר בהשגת מקורות טובים יותר וב"חניכה" של העיתונאית הצעירה.
העלילה, שנפרשת במשך קרוב לשעתיים, רחוקה מלהיות מותחן סוחף.
אולי זהו סרט, שנועד לאנשים, שחולמים להיות עיתונאים, ורואים בזה מקצוע זוהר.
בפירוט רב, לעיתים מייגע- אין מה לעשות- נפרשת עבודת הנמלים של לורטה, וקצת של ג'ין לצידה, בניסיון לקשר בין הקורבנות.
התוצאה משיגה להן פרסום, אבל גם מאפשרת לבוסים שלהן לעשות על גבן קצת יחסי ציבור.
הסיום, המפתיע למי שלא בקי בפרטים ההיסטוריים, קצת מתסכל וקצת מפתיע, וגם מסביר את העובדה , שבשם הסרט לא מופיעה המילה המתבקשת THE .
חוויית הצפייה מצריכה סבלנות, כי כאמור העסק "לא סוחף", אבל ממש ממש לא משעמם.
הסרט אינו מהמשובחים בז'אנר, אבל בהחלט מעניין מספיק כדי לצלוח אותו עד הסוף.
וכאמור- רוצח סדרתי, היי!
