אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
ליעד שהם ורב פקד נחמיאס חוזרים.
וזו בשורה מצוינת עבורנו, רגע לפני ימי החג, ובוודאי בימים סוערים במדינה, שכאילו דורשים מאיתנו לרגע להתנתק מהחדשות ולצלול לעלילה בידיונית.
אצל נחמיאס המצב לא פשוט.
היא שוב בהריון, ומעמדה במשטרה לא מזהיר.
אחרי שפענחה בסופו של דבר את התעלומה ב"עד מפתח", היא מוצאת עצמה כמעט מנודה במחלקה שלה במשטרה, והבוס שלה עושה לה חיים קשים.
לכן, כשהיא מקבלת סוף סוף תיק, זה תיק שמתחיל באצבע.
כן, אצבע.
עבור נחמיאס מדובר כמעט בחבל הצלה, לא רק בניסיון לזכות במעמד מחודש במשטרה, אלא גם להתעלם מהמצב הלא פשוט בבית.
מסתבר, שנישואיה המאושרים לאיש הייטק מצליח כבר לא ממש מאושרים. הוא עסוק בעבודתו, כמעט לא עוזר בבית, וגם לא ממש התלהב כשבישרה לו על הריון נוסף.
היא מתחילה לחשוד, שאולי הוא מסתיר ממנה משהו.
כפי שנגלה בהמשך הספר- החשדות שלה בהקשר הביתי הם כאין וכאפס לעומת הפרשה החדשה שהתרגשה עליה, והתחילה כאמור, באצבע.
גם הפעם שהם מוכיח את כישוריו בטוויית עלילת מתח מורכבת, שלוקחת אותנו למחוזות חדשים.
אם בספר הקודם קראנו על עולמם הפנימי של שופטים ועל חברות כריית מידע, הפעם אנחנו בתחום היזמות העסקית, תחום המד-טק, תקנות לקראת הנפקת חברה בבורסה, וגם, אם כל זה לא הספיק לכם, עולם הזוהר של הדרמה הטלוויזיונית.
כן כן, בשלב מסוים תעלומת הרצח מצטלבת עם סדרת דרמה סופר מצליחה, שנכתבה בהשראת סיפור אמיתי, ומביאה את נחמיאס לצלול אל הסיפור ההוא, לבדוק אם אכן נהפכה כל אבן בחקירה ההיא.
סיפור שמתחיל , כאמור, באצבע, ומסתעף למקומות מרגשים ויוצאי דופן.
גם ב"קרדיט" מצליח שהם לתאר בצורה באמת יוצאת דופן את תהליכי החקירה של ענת נחמיאס ושותפה, אדם.
בתחילת הספר הוא מדלג בין מציאת האצבע לחקירה ברשות לניירות הערך של עורך דין צעיר, שהפך למאהב מאוכזב.
לאחר מכן יצטלבו לוחות הזמנים יחדיו, ונחמיאס תדהר אל הפתרון, לא לפני שתצטרך להתמודד עם שלל "רד הרינג" מסוגים שונים, עם בוס תובעני, וכאמור עם מצב משפחתי מטריד בבית.
הכל יתנקז לרבע האחרון של הספר, שכולו מז'אנר ה"אקשן בחדר החקירות"- החקירה שמתוארת לפרטי פרטים וכמעט לא משאירה לנחקר/ת ברירה, אלא להודות.
עוד ספר מצוין של ליעד שהם.
נ.ב.
התקציר בגב הספר, שאותו קרא פופ טארטס רק לאחר סיום הספר עצמו, הוא מלאכת מחשבת של פרומו לקריאה, שגם מעורר עניין, גם לא מייצר ספוילרים וגם מבריק ברמיזות העדינות שלו לנפתולי העלילה השונים.
מי שכתב אותו מוכשר כשד, ומגיע לו/לה קרדיט גם על כך…
