יום שני , ינואר 30 2023
דרורה דומיני מראה הצבה צילום אלעד שריג

תערוכות יחיד חדשות

תערוכות  יחיד חדשות במוזיאון תל אביב לאמנות 

לדרורה דומיני, זוכת פרס רפפורט לאמנית בכירה 

והילה טוני נבוק , זוכת פרס רפפורט לאמנית מבטיחה 

 

דרורה דומיני / צידה לדרך ארוכה

זוכת פרס רפפורט לאמנית בכירה, 2020

אוצרת: דלית מתתיהו. עוזר לאוצרת: טל ברוייטמן 

29.11.22​-​22.7.23

 

תערוכתה המקיפה של הפסלת דרורה דומיני פורשׂת ארבעה עשורים של עשייה בזירת האמנות המקומית. משנות ה־80 של המאה ה־20 ועד היום. מבחר מעבודותיה מוצב בחלל הגלריה כשדה פיסול מורחב, הפורע את הכרוניקה של מוקדם ומאוחר. 

 

הופעת הפיסול של דומיני בזירת האמנות הישראלית הניעה דיון ביקורתי באתוס הגברי של הפיסול המקומי, תוך בחינת כושרו של הקול הנשי לחולל בו תפנית. מבט לאחור על מכלול עבודתה מבהיר את תפקידה כמחנכת ופורצת דרך לאמניות ולאמנים של הדורות הבאים.

 

קורות חייה של דומיני, ילידת קיבוץ מרחביה (1950), סימנו מאליהם את המתח בין מרחבים אידיאולוגיים חדורי תשוקת עשייה, לבין ההכרה בהתפוררות ובקריסה הבלתי נמנעים של הכוח ושל החומר. בשנות ה-80 של המאה ה-20, התאפיינה יצירתה בתחביר מקורי הממזג מסורות פיסול של הקונסטרוקטיביזם והמודרניזם האנגלי עם שפה חומרית אישית. דומיני העדיפה את העץ על פני הברזל והעמידה מין פסל-רהיט, שהיה לימים לניב מרכזי בפיסול המקומי. משנות ה-90 ואילך עמדה יצירתה בסימן הרְחבת האובייקט הפיסולי ופתיחתו אל ההקשרים החזותיים והאידיאולוגיים המקומיים, בהם פיסול אנדרטאות – ממפעלי ההנצחה הבולטים במרחב הישראלי. 

 

בגישתה הייחודית לפיסול, דומיני מתחקה אחר ההבדלים בין שולחן, כיסא, פיגום, אנדרטה, ארון, משרבייה או גיגית, ובו-בזמן חושפת את התבנית המשותפת להם כ"דברים" בעולם. עולם הדומם שדומיני יוצרת בעיסוקה המתמיד בחפצים ובנוכחותם החומרית, מזמן חשיבה על העצמים עצמם, ברוח המחקר הדיאלוגי של השנים האחרונות שעניינו היחסים הדינמיים בין סובייקטים אנושיים ועצמים דוממים.  

 

הילה טוני נבוק: דרך החלון

זוכת פרס רפפורט לאמנית ישראלית מבטיחה, 2020

אוצרת: ענת דנון סיון. עוזרת לאוצרת : עדי גרוס
29.11.22​-​20.5.23

 

בתערוכה "דרך החלון" מציגה הילה טוני נבוק עבודות חדשות בווידיאו ובפיסול, המתמקמות באזורי הסף שעל קו הגבול בין חוץ לפנים ובין הפרטי לציבורי. מחוות גופניות של הסתננות, פריצה או היחלצות, שהיא מבצעת על פני חזיתות של בניינים מסחריים או במבואות כניסה לבנייני דירות, עשויות להתפרש כניסיונות חדירה למערכת או כצורות של התנגדות והפרעה לסדר הנתון.

 

חומרים תעשייתיים וחפצי יומיום משמשים בעבודתה של נבוק ליצירת מבט חתרני והומוריסטי על עיצוב המרחב העירוני בישראל, תוך מזיגה עקמומית בין האסתטיקה של המודרניזם וגלגוליו לבין מופעיו המקומיים. מרכזים מסחריים, בנייני דירות משותפים ושכונות "בנה ביתך" בין חדרה לאשדוד, הם דוגמאות למרחבים שמהם היא שואבת השראה. 

 

הפסלים בתערוכה מפגישים אותנו עם סביבת הכניסה לבניין המשותף, המתפקד כאזור מעבר מהחוץ הציבורי אל הפנים הפרטי והאינטימי של הדיירים. חללי הכניסה הטיפוסיים מתאפיינים בעיצוב סטנדרטי העושה שימוש באריחים דמויי אבן, מסכי זכוכית ומראות, צמחי נוי, לוחות מודעות ותיבות דואר מאלומיניום – שריד חומרי של תקשורת בין-אישית. קישוטי החזיתות רומזים על האופן שבו מושלכות פנטזיות על יוקרה בשימוש  בחומרים פשוטים וזולים, כביטוי לחדירת תרבות הצריכה לחברה הישראלית ולסגנון האדריכלות של הפוסטמודרניזם. 

 

הילה טוני נבוק נולדה בתל-אביב, 1974; חיה ועובדת בתל-אביב; בעלת תואר ראשון בעיצוב ממכללת ויצ"ו לאמנות ועיצוב, חיפה (1995), ותואר שני באמנות מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים. מרצה לאמנות במכללת שנקר ובבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב. 

 

 

יש לבדוק גם

בין הפטיש למגל

בין הפטיש למגל התזמורת הסימפונית ירושלים יוצאת העונה בפרויקט זרקור מיוחד: 'בין הפטיש למגל' שמרכזו …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.