יום חמישי , דצמבר 8 2022

מי בא אחרינו 2



המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית חולון מציגים:
"מי בא אחרינו 2"
אירוע אמנות רב-תחומית בעקבות האמן
אורי קצנשטיין

מי בא אחרינו 2 – אירוע אמנות רב תחומי ומעורר השראה, ברוחו ובהשראתו של האמן פורץ הדרך אורי קצנשטיין, יתקיים זו השנה השנייה במרכז לאמנות דיגיטלית – חולון. באירוע יוצגו כ- 20 מופעי מוזיקה, עבודות פרפורמנס, סאונד, וידאו ומדיומים מעורבים של אמנים ישראליים, לצד הצבת וידאו ופיסול מעבודותיו של קצנשטיין. 

בנוסף, ביום האירוע יוכרז הקול הקורא השני בפרס לאמנות רב-תחומית ע"ש אורי קצנשטיין. הפרס השנתי על סך 70 אלף שקלים יינתן לאמן, אמנית או קבוצת יוצרים עבור פיתוח ומימוש של עבודה רב-תחומית חדשה. ההצעה תבחר ע"י ועדת הפרס המקצועית. במחזור הראשון זכה האמן גלעד רטמן בפרס לפיתוח פרויקט אמנות חדש המתפתח בימים אלה.
האירוע יתקיים בתמיכת משרד התרבות והספורט. הפרס והפרויקט יתקיימו בזכות תרומתם הנדיבה של משפחת דנציגר, רבקה סקר, ובשיתוף משפחתו של אורי קצנשטיין

 

האירוע יתקיים במוצ"ש, 29.10.22 החל מ-18:00 ועד חצות, הכניסה חופשית. המרכז לאמנות דיגיטלית, האמוראים 4, חולון.

 

בין המופעים בערב:

Immersion מלכה שפיגל וקולין ניומן  //  מאיה דוניץ  //  תנועה ציבורית  //  ג'וזף שפרינצק  //    אלכס דרול   //  ערן הדס עם אלה נובק, מיתר מורן ועמית בן-עמי  //  אדם שפלן ודוד אופנהיים  // ואקיום מן//    קימ טייטלבאום


בין האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה:

אלונה רודה  //  גליה עפרי  //  גלעד רטמן  //  יסמין ורדי  //  להלי  פרילינג  //  יעל פרנק  //  עומר אבן-פז  //  תמה גורן
ניהול אמנותי: אודי אדלמן ושמרית גיל // ליווי אוצרותי פרפורמנס: מאיר טאטי //
ליווי סאונד: דני מאיר

במופע המרכזי באירוע Immersion – הדואו של שתי אגדות האלטרנטיב קולין ניומן (Wire) ומלכה שפיגל (מינימל קומפקט) – יציגו פרויקט אלקטרוני ספונטני, בו לא ברור מי מנגן על איזה כלי ומתי; מאיה דוניץ תעלה מופע רב-כלי של יוצרת-מבצעת אחת לצד מיצב סאונד עצמתי ואנרגטי; אדם שפלן ודוד אופנהיים יבצעו את היצירה Criss-Cross של Lucier בעיבוד לגיטרות חשמליות; תנועה ציבורית במופע של מונומנטים אנושיים למרחב הציבורי. עוד בערב, ג׳וזף שפרינצק יעלה יצירות טקסט-סאונד למקהלה של פרפורמר יחיד, שעוסקות בסדר ובאי סדר; ערן הדס, אלה נובק, עמית בן עמי, ומיתר מורן באירוע שירה ולא שירה, על חיים ועל לא חיים; וואקיום-מן במסיבה של איש אחד, ישלב בין מסורות העבר של הגל החדש עם סאונד שקורץ לעתיד; ועוד רבים אחרים.

זו השנה השנייה ברציפות בו יתקיים ערב אמנות רב-תחומית ברוחו ובהשראתו של האמן פורץ הדרך אורי קצנשטיין. קצנשטיין היה אמן רדיקלי אשר עבודתו התאפיינה בחיבורים ייחודיים וחסרי פשרות בין פרפורמנס, סאונד, וידאו ופיסול. היה ידיד המרכז לאמנות דיגיטלית מראשיתו, ייסד בו את רדיו חלאס (https://halas.am) והיה שותף חשוב לפרויקטים רבים. בערב האמנות הרב תחומי יוצגו כ-20 מופעי מוזיקה, עבודות פרפורמנס, סאונד, וידאו ומדיומים מעורבים של אמנים ישראליים, לצד הצבת וידאו ופיסול מעבודותיו של קצנשטיין. העבודות באירוע ובתערוכה עושות שימושים לא קונבנציונליים בכלי נגינה, במכונות ובגוף, ומנכיחות שאלות על הגבול שבין האדם לכלים שהוא יצר, לסביבה האורגנית-סינטטית, ולמקום והזמן בו האמן חי ופועל. 

האירוע – "מי בא אחרינו?" מזמין אמנים וקהל לעסוק באזורי ביניים, בשינוי והתפתחות החיים האנושיים בכלל, באפשרות לדמיין מחוזות חדשים ואזורי ביניים, להתנסות ופריצת גבולות. התמה המובילה בשנה זו קשורה במושג afterlife החיים שלאחר המוות. ביטוי המתייחס להמשכיות המתקיימת מעבר לעולם הגשמי והתודעתי שלנו. רעיון שיש בו יסודות קדמוניים מתוך ההתמודדות האנושית עם שאלת הסוף. האמנים המשתתפים באירוע ובתערוכה הוזמנו לדמיין איך ניתן לחשוב על המשכיות העצמי עבור הדורות הבאים? מה מתגלגל או נוצר מחדש לאחר הסוף? כיצד אנחנו מדמיינים אזור ביניים שלאחר הסוף? וכיצד קהילת ממשיכים מחוללת חיים ורעיונות? 

אודות אורי קצנשטיין:

אורי קצנשטיין נולד ב–1951 בתל אביב, נפטר באוגוסט 2018. למד אמנות בבית הספר אבני בתל אביב, תואר ראשון באמנות באוניברסיטת אינדיאנה ותואר שני בסן פרנסיסקו. אחרי הלימודים השתלב בסצינת הפרפורמנס שהלכה ותפסה מקום משמעותי בעולם האמנות בניו יורק. הוא הציג בכמה מהחללים החשובים ביותר בתחום זה בשנות ה–80, כמו The Kitchen ו־No–Se–No. במקביל ללימודי האמנות בארה"ב, החל לעסוק גם במוזיקה. עם שובו לארץ, החל להתמקד גם בפיסול ועבודות וידיאו ומיצב, והציג במסגרת תערוכות רבות בארץ ובעולם: בביאנלות בברזיל, פולין, טורקיה וארגנטינה, שם זכה ב–2002 במקום הראשון. שנה קודם לכן, ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. בעקבות זכייתו בפרס סנדל, ב–2015 הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכה Backyard, תערוכה סמי-רטרוספקטיבית, מיצירותיו אשר זכתה לביקורות טובות והצלחה רבה. השתתף באופרת הרוק "סמארה", שכתבו הלל מיטלפונקט ולהקת "נקמת הטרקטור", והחל לשתף פעולה עם המוזיקאי אוהד פישוף. בהמשך שיתף פעולה עם ישי אדר וביניה רכס והיה חבר בהרכב המוזיקלי "הוא־קויידם", עם אופיר אילזצקי ודני מאיר. בשנת 2008 ייסד קצנשטיין את רדיו חלאס במרכז לאמנות דיגיטלית, כפלטפורמה למוזיקה אקספרימנטלית ולתכנים שאינם זוכים לייצוג בערוצי הרדיו הציבורי והמסחרי.

עבודותיו של קצנטשיין מתייחסות לטבעו הנזיל והגמיש של האדם, שהחברה מנסה להצרין ולתבנת; ועל המפגש המטלטל בין האדם לחברה. רעיונות הגמישות והתנועתיות מתבטאים בעבודותיו בסאונד ובמוזיקה – כשני מדיומים הגמישים באופיים, כשהגוף הוא הנשא של אותה נזילות מובנת. גוף זה – על הקלקולים והחוסרים שבו – נתקל שוב ושוב באלמנטים חדים ומוחלטים הפוצעים אותו, וחודרים באופנים שונים את השכבה המישושית הבסיסית – העור – המהווה חייץ מדומיין בינו לבין החברה והעולם שסביבו, כך בעבודות בהן קצנשטיין מקיז את דמו, מקעקע אוצרים ומחשמל עצמו וקהל מזדמן כפעולה תרפויטית. רעיון החיץ המדומיין שבין האדם לחברה קיבל אצל קצנשטיין ביטוי ממשי כאמן פרפורמנס ששאף לבטל את הגבול הקונספטואלי בינו לבין הקהל. אותו גוף פגיע, מתחשמל, מטלטל, מסמן את המקומות המנונים של החברה, ומנסה לחלץ אותה מהבנליה בה היא כלואה.

תנועה ציבורית

תנועה ציבורית היא גוף מחקר פרפורמטיבי הלומד ומייצר פעולות במרחב הציבורי, צורות של סדר חברתי, כוריאוגרפיות של ציבור, טקסים פומביים וסמויים. תנועה ציבורית יוצרת במגוון דיסציפלינות אמנותיות ביניהן אמנות פלסטית, פרפורמנס, מחול ותיאטרון. עד כה תנועה ציבורית יצרה וביצעה כחמישים פעולות במרחבים ציבוריים ובמוסדות אמנות מובילים בארץ ובעולם, ביניהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון MAXXI, רומא, מוזיאון גוגנהיים, ניו יורק, מוזיאון ואן-אבבה, איינדהובן; המרכז לאמנות עכשווית של אוסטרליה, מלבורן; ותיאטרון הבל אם אופר, ברלין.

 

Immersion- מלכה שפיגל וקולין ניומן  

"Immersion" הוא שילוב הכוחות בין שתי אגדות האלטרנטיב, ובני הזוג, קולין ניומן (Wire) ומלכה שפיגל (מינימל קומפקט) החיבור המוזיקלי בין השניים הוליד פרויקט אלקטרוני, ספונטני ומרתק, שבו אין לדעת מי מנגן על מה ומתי. המופע של הצמד מספק מוצא לקסם המתמשך שלהם ביצירת נופי סאונד מוזיקליים מרתקים וייחודיים.

 

אלונה רודה

אלונה רודה עוסקת באמנות וחיה על ציר תל אביב–ברלין. עשייתה כוללת בין היתר פיסול גדול-מימדים, מיצבי אור וקול, הפקת סרטים קצרים, הוצאת ספרים ועוד. בשנים האחרונות, מחקר לוקח חלק מרכזי בעבודתה, סביב פרויקטים אמנותיים העוסקים בעיר ובעירוניות לילית. היא הציגה במוזיאונים רבים, מרחבים ציבוריים, גלריות וירידים בישראל ובעולם, ביניהם. רודה זכתה בפרסים ומענקי פיתוח רבים, הן בישראל והן בגרמניה, ומלמדת בבית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר.

 

גליה עופרי

(נ. 1978, נהריה ישראל)

דרך ציורים שקופים עוסקת גליה ביחסי כוח במרחבים אינטימיים ומערכתיים. עבודותיה הוצגו בתערוכות, פסטיבלים וכנסים בארץ ובעולם. ביניהם: גלריית Hendershot בניו יורק, פסטיבל Transmediale בברלין, אוניברסיטת Goldsmiths בלונדון, המרכז לאמנות דיגיטלית והפצ׳ה בישראל. עבודתיה פורסמו בעיתונים כמו ה New York Times והארץ, ובמגזינים כמו Art Review. ב-2016 עופרי הציגה תערוכת יחיד בשם ״חופשת מחלה״ בסדנאות האמנים תל-אביב, ובמסגרתה הוציאה ספר אמן בתמיכת קרן רבינוביץ׳. גליה למדה אמנות בתלמה-ילין ובבצלאל, ורישום ב-Parsons בניו יורק.


גלעד רטמן

גלעד רטמן (נ. 1975 , ישראל) חי ועובד בתל אביב. רטמן מוכר בזכות עבודות וידאו ומיצב אשר דרכן הוא שואף לתעד התנהגויות אנושיות בתוך מערכות מורכבות של שליטה ותלות. רטמן מחזיק בתואר ראשון באמנות מבצלאל, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, והינו בוגר תכנית התואר השני באמנות של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק. 

עבודותיו הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם ובשנת 2013 ייצג את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה. 

הוא זוכה פרס שרת התרבות לשנת 2018 ; אנסלם קיפר מאת קרן וולף לשנת 2011 ; פרס אמן צעיר של משרד התרבות לשנת 2007 ; ופרס גבעון של מוזיאון תל אביב לשנת 2005.


יסמין ורדי

(נ.1989)  סיימה תואר שני בהצטיינות מבית הספר סלייד, לונדון (2021). בוגרת תואר ראשון (2015) בהצטיינות מבית הספר לאמנות, שנקר. ב-2014 השתתפה בתכנית חילופי סטודנטים באקדמיה לאמנויות בברלין (UdK). עבודותיה הוצגו בפסטיבלים ותערוכות כגון:Greengrassi Gallery (London, 2022), IKLECTIK (London, 2022), Generation and Display (תערוכת יחיד London, 2022), מוזיאון פתח תקווה לאמנות עכשווית (2021), (open city documentary London (2021 ,תחרות נקודת תצפית לקולנוע ניסיוני: פסטיבל הסרטים תל אביב (2020, ציון לשבח), פסטיבל האדריכלות לונדון (2020), פסטיבל מנופים (2019), המרכז לאמנות עכשווית תל אביב (2019), משכן האמנים הרצליה (2018 תערוכת יחיד), WRO DRAFT SYSTEMS- הביאנלה לאמנות מדיה בפולין (2017), הביאנלה הים תיכונית 18 לאמנים צעירים באלבניה (2017), סדנאות האמנים תל- אביב (2016) הגלריה של האקדמיה לאמנויות בברלין (2014) ועוד.

ורדי היא זוכת מענק מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות (2022), פרס Prankerd Jones Memorial prize מבית הספר סלייד, UCL, לונדון (2021), Akademie Digital Solitude residence (Shortlisted, 2021, מלגת לאונורה קרינגטון (2019-2021) מבית הספר סלייד, UCL, לונדון, זוכת פרס אמן וידאו צעיר משרד התרבות (2020), מענק מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות (2018), מענק הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה (ע"ר) (2017), מענק עבור פרויקטים מיוחדים עיריית תל אביב בשיתוף קרן יהושע רבינוביץ׳ לאמנויות (2016), פרס נשיאת שנקר (2014) ופרסי דיקן שנקר (2012,2013).

 

להלי פרילינג

להלי פרילינג (נ. 1982), היא אמנית רב-תחומית החיה ופועלת בישראל. פרילינג היא בוגרת תוכנית ה-MFA לאמנויות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים (2012).
פרילינג בעבודותיה עוסקת בעיקר בדימויים פנטססטיים וקלישאות קולנועיות ושיבושם, תוך שהיא חולשת על מגוון מדיומים הנעים בין פיסול, מיצב, רישום ווידאו.
עבודותיה הוצגו בתערוכות ובמוסדות שונים ביניהן: תערוכות יחיד בגלריה רו ארט, תל אביב, גלריה בארי, קיבוץ בארי, ובגלריה דרום, תל אביב. כמו כן, עבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מוזיאון בת ים, בית האמנים, ירושלים, הביאנלה לרישום, ירושלים ובגלריה של בצלאל, תל אביב. פרילינג זכתה בפרס האמן הצעיר של משרד התרבות והספורט בשנת 2015, מענקי פיס לתערוכות יחיד ומענק מאסיילום.

 

יעל פרנק

גוף העבודות של יעל פרנק נשען על קונטקסט מקומי ואמצעים אנלוגיים הומוריסטיים כדי להאיר את הקשר שבין סמכות לאושר. פרנק מנכסת את הפוטנציאל הפרפורמטיבי הטמון ברדי-מיידים איזוטריים, ומקצינה אותו כדי ליצור סוג חדש של מערכת יחסים. בספקטרום שנע בין הנפשת ההמנון הישראלי הלאומי ליצירתה של מכונת מזל רע, היא מחוללת בדיחות שבורות – דימויים טקסטואליים בעלי נוכחות הומוריסטית חזקה, המעוותים עד לנקודה בה הם הופכים ללא מצחיקים. מכיוון שאלה בדיחות משוללות פאנצ׳ליין, הן הופכות מאירוע חד פעמי ללופ הולך ומצטבר של חוסר מנוחה פוליטי ופואטי.  יעל פרנק (1982, תל אביב), היא בעלת תואר ראשון מ Cooper Union Schol of Art בניו יורק ובעלת תואר שני מהאקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. עבודותיה הוצגו בארץ ובחו״ל בין השאר במוזיאון תל אביב לאמנות, במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, במוזיאון פתח תקווה, במוזיאון FuturDome במילאנו, ב-Brno House of Art בצ׳כיה, ב- Zachęta הגלריה הלאומית של פולין בוורשה, במוזיאון לאמנות עכשווית בוורוצלב, ובגלריה חזי כהן בתל אביב. פרנק היא זוכת פרס קיפר על שם אינגבורג-בכמן של קרן וולף לשנת 2017.

 

מאיה דוניץ

ילידת ,1981 ישראל. מלחינה, פסנתרנית ואמנית סאונד. 

לאורך שנות עבודתה מחפשת תמיד דרכים חדשות ואמצעים חדשים ליצור מוסיקה ואמנות ומתנסה עם עיצובם של נופי-סאונד המשלבים טכנולוגיות דיגיטליות וכלים אקוסטיים. היא משלבת ביצירותיה טכנולוגיות מתקדמות עם טכניקות קלאסיות של נגינה, שירה והקלטה. עבודותיה נעות בין הלחנה לאנסמבלים, נגינה ושירה עם להקות, ביצוע מוסיקה עכשווית, וכן אלתור חופשי בהופעות סולו ושיתופי פעולה בארץ ובעולם. לצד ההלחנה והנגינה בהרכבים שונים, דוניץ יוצרת עבודות בימתיות-מוסיקליות, מיצבי סאונד, אלמנטים פיסוליים ופרויקטים מיוחדים. הקשרי העבודה של דוניץ חוצים את המדיום המוסיקלי לפלסטי, לתיאטרון ולפרפורמנס. בעבודותיה מתיכה את תחומי האמנות השונים לכדי גוש חומר אחד עמו היא עובדת, המורכב מחלל, מהעצמים שבתוכו, מהגוף והתודעה הנוכחים בחלל ומההדהודים והמקצבים הנוצרים בין האלמנטים השונים.

עבודותיה הוצגו במרכז גו'רג' פומפידו בפריז (2018), במוזיאון פראק פאקה במרסיי (2018), המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב (2016), פלה דה טוקיו (2014), ארנולפיני (2013) ועוד. תערוכת היחיד שלה, שורש 2, מוצגת בימים אלה במרכז במיס לאמנות עכשווית בארה״ב.

 

תמה גורן

אמנית פלסטית רב תחומית, אוטודידקטית. ילידת רחובות, 1978.

גורן, המתגוררת כיום בתל אביב, גדלה בחיפה ,חייתה ועבדה כדוגמנית יותר מעשור בלונדון, פריז, אתונה ומילאנו והחלה להציג בשנת 2011. הציגה עד כה כ 8 תערוכות יחיד והשתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בין השאר במוזיאון הרצליה ובמשכן לאומנויות בעין חרוד. בפרויקטים הגדולים האחרונים ,גורן הציגה תערוכת זוגית בcircle 1  , ברלין. ב -2017 תערוכת יחיד אשר ליוותה את הוצאת ספרם המשותף "מלכודת זבובים" של גורן ושל המשורר דניאל עוז המשלב רישומים וציורים של גורן. בינואר 2019 הציגה תערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב באוצרותו של ציבי גבע, במאי-יוני 2021 הציגה גורן תערוכת היחיד בשם "המת מזמן" באוצרותו של יאיר ברק בגלריה המדרשה בתל אביב אשר הקמתה נתמכה על ידי קרן רבינוביץ' ועיריית תל אביב, וביולי-אוגוסט 2022 הציגה תערוכה זוגית עם האמן אבנר בן גל בגלריה מאיה בתל אביב.

 

אודות המרכז לאמנות דיגיטלית:

המרכז לאמנות דיגיטלית נוסד בשנת 2001 בחולון. המרכז הינו אחד מגופי המדיטק והוא פועל בשכונת ג'סי כהן. הוא יוצר נקודות מגע והשקה בין אמנות, חברה, מחקר וטכנולוגיה ומפתח סביבות רב תחומיות, מציג תערוכות נושא של אמנות ישראלית ובינלאומית עכשווית, יוצר פרויקטים ממושכים עם קהילות מקומיות ויוצרים, וכולל פלטפורמות שונות דוגמת ארכיון וידאו ארט ואמנות ציבורית, רדיו חלאס לסאונד ומוסיקה ניסיונית, מעבדת מקס לייצור באמצעים דיגיטליים ואנלוגיים, כתב העת מארב, חדר מוזיקה, בית דפוס ועוד.

 

המרכז לאמנות דיגיטלית, האמוראים 4, חולון. https://cda.org.il/

 

יש לבדוק גם

אורחי הכבוד בפסטיבל הקולנוע היהודי

    פסטיבל הקולנוע היהודי ה-24, ירושלים  (17 עד 22 בדצמבר) גאה להכריז על אורחי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.