אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
נדמה כאילו ההגדרה "סרט פופקורן" נולדה עבור "האיש האפור".
השאירו את השכל בחוץ, התעלמו ממגוון קלישאות חבוטות שמופיעות לאורך שעתיים וקצת, ובואו ליהנות מאקשן המבוים באופן סוחף, בידי האחים רוסו.
הצמד , שסיפק כמה מסרטי האקשן הטובים ביותר בתולדות מארוול ובכלל, ובראשם כמובן צמד סרטי "הנוקמים" האחרונים, הקים לעצמו חברת הפקות, וחתום על חוזה עתיר מזומנים עם נטפליקס, חוזה שנחתם לפני הרינונים על צרות בענקית הסטרימינג.
אחד התוצרים הבולטים הוא "האיש האפור", שאמור לספק לנטפליקס באזזז לפחות ברמה של "דברים מוזרים".
ואם לא ברמה, אז שיתקרב לשם.
חוץ מהאחים רוסו, יש כאן את כל המי ומי מהוליווד בשנים האחרונות, יחד עם כמה שחקנים שחייבים לנטפליקס את פריצתם:
כריס אוונס, שנהנה לגלם את הרשע, לויד.
ריאן גוסלינג, שניפח שרירים ומגלם גירסה מעודכנת של ג'יימס בונד/ ג'ייסון בורן, ונקרא בפשטות "שש".
בילי בוב ת'ורנטון הוותיק שתמיד מעניין.
אנה דה ארמס היפה בנשים.
ואגנר מורה, הלוא הוא פבלו אסקובר מ"נרקוס", בתפקיד קטן יחסית.
ג'סיקה הנוויק מ"איירון פיסט" בתספורת דודתית ותפקיד עם זמן מסך לא רע בכלל.
אלפרי וודרד שבלטה ב"לוק קייג'" בתפקיד קטן.
וכמובן כמובן- רז'ה ז'אן פייג' במבטא אמריקני ובלוק משרדי, שנחשב לנבל-הבוס בסרט, אם כי יש יותר מרמיזה אחת לכך שגם הוא מקבל הוראות מלמעלה.
העלילה פשוטה מאוד- "שש" הוא עבריין ששוחרר מהכלא כדי להיות חלק מיחידת "סיירה" של ה-CIA , שאינה נכללת ב"ספרים". אנשיה מופעלים, כשצריך לספק מרחב הכחשה לסוכנות, וכמובן פועלים לבד בשטח, ואם ייתפסו- הכל על אחריותם.
יעני בונד פוגש את בורן ופוגש את "משימה בלתי אפשרית".
המשימה של "שש" מסתבכת והוא מגלה שלא הכל ורוד אצל מעסיקיו.
בעיקר מדובר בדני קרמייקל, שכנראה לא רק שלא פועל לפי הכללים, אלא ממש מחבל בעבודת ה-CIA והופך אותה בזויה יותר ויותר.
"שש" יוצא למסע עצמאי כדי להפיל את קרמייקל, ולכן קרמייקל מגייס בעקבותיו את לויד- איש המגזר הפרטי, סוציופת חובב עינויים, שלא החזיק מעמד בסי איי איי יותר מכמה חודשים ספורים.
הוא ו"שש" מנהלים מרדף חובק עולם, חוטפים מכות ומרביצים אחד לשני, וכדי לסבך את העניינים מעורבת במשימה גם ילדה עם קוצב לב, שצריך להציל תוך כדי.
הדמות של "שש" מעוצבת כדמות שקטה ועצורה, ולכן המשחק של גוסלינג משכנע.
אוונס, שנהנה מאוד לגלם את הרשע הפסיכופת, קצת מגזים במאניירות ובמונולוגים הארוכים שהוא נושא כדי להצדיק את שמו כמשוגע עם קבלות, אבל זה לא מעצבן אלא סתם מתיש לפעמים.
בכל מקרה- אין מקום ליותר מדי דיבורים, כי האחים רוסו שותלים סצינות אקשן בכל מקום אפשרי, ואלה סצינות אקשן ארוכות אבל, שוב, לא מתישות.
כחלק מסימן ההיכר של האחים רוסו, יש גם הומור בפי הגיבורים השונים, שלא גורר פרצי צחוק ספונטניים אבל גם לא מטריד מדי.
והכל, כאמור, נועד כדי לבדר אותנו ולספק לנו שעתיים של פאן, ואולי לייצר פרנצ'ייז אקשן נוסף לנטפליקס, בדומה ל-6 UNDERGROUND של ריאן ריינולדס ו"משמר האלמוות" של שרליז ת'רון.
התוצאה ממש בסדר, ולא יותר מזה.
אבל גם לא פחות.
