יום שישי , אוגוסט 12 2022
ספרים מחוקים, חיים וייס, אפרסמון

ספרים מחוקים

ספרים מחוקים | חיים וייס

עריכה: חיים באר

טקסט קצר שחיים וייס כתב על הספר:

 

יש לי זיכרון נורא, איום ונורא. אני לא זוכר שמות ולא פרצופים (דבר שגורם לי פעם אחר פעם מבוכה וצרות), אינני זוכר שמות של מקומות בהם ביקרתי, אני לא זוכר תאריכים כמעט בכלל ואני לא זוכר את שמם של קרובי משפחה רחוקים או את שמותיהם ופרצופיהם של רוב האנשים שלמדו איתי בבית הספר או ששירתו איתי בצבא. הזיכרון שלי, בוודאי של שנות נעוריי, מורכב משברים. אלו הם שברים העשויים מריחות, צבעים, תמונות מקוטעות ותנועות לא ברורות במרחב.

לכן, כאשר לפני ארבע שנים הציע לי מתן חרמוני, שערך אז את "מאזניים", שאכתוב ממואר קצר על שנות הנעורים שעברו עלי בבית ספר "חורב" שהיה מצוי על קו התפר שבין העולם הדתי-לאומי לזה החרדי, חשבתי שזה רעיון רע מאוד שהרי כמו ז'ורז' פרק גם אני הייתי משוכנע ש"אין לי זיכרונות ילדות".

למרות זאת, ניסיתי לאחוז באחת מאותן פיסות זיכרון מטושטשות, לעבות אותה, להוסיף עליה כמה אירועים שראוי היה להם להתרחש אך אין לדעת אם בפועל הם התרחשו והתוצאה הייתה סיפור קצר בשם "מערכת הדם" שפורסם ביולי 2018. שנה לאחר מכן פורסם סיפור קצר נוסף בשם "שחרית". לאחר פרסום שני הפרקים הללו, ובעקבות כמה תגובות חיוביות ששמעתי עליהן, הלכו ונכתבו עוד כמה פרקים שנעו במעגלים הולכים ומתרחבים סביב אותן השנים והצברו לכלל ספר שייצא לאור ממש בקרוב (לקראת ראש השנה) בשם "ספרים מחוקים" בהוצאת "אפרסמון" הנפלאה (יואב ויורי תודה תודה) ובעריכתו המנוסה של חיים באר שרבים משביליה של ירושלים אותם אני מתאר הם גם שביליו.

בכשרון סיפורי מובהק וביד בוטחת של אמן מגולל חיים וייס פרקים מרגשים מחייו של נער ירושלמי היוצא מדי בוקר מביתו שבגבעה הצרפתית, מאחד השיכונים החדשים שנבנו שם אחרי מלחמת ששת הימים אל בית ספרו השוכן בליבה של קטמון, שכונת היוקרה הערבית שאחרי מלחמת העצמאות אוכלסה במפוני העיר העתיקה, ובדרכו החוצה את העיר מצפון לדרום מתוודע אל שסעיה שותתי הדם של החברה הישראלית: אל ניצולת שואה העוצרת את תנועת המכוניות בעורק תחבורה ראשי ומטיחה את האשמותיה כלפי מעלה; אל נסיונותיהם הנלעגים של מחנכים אורתודוכסים יוצאי גרמניה וחניכי הרב שמשון רפאל הירש ליישב את ערכי "תורה עם דרך ארץ" בחברה מיליטנטית הסוגדת למתנחלים החמושים בקלצ'ניקובים; אל דרמה אישית נוגעת ללב שבה מוקע נער מזרחי, בנו של קבלן עבודות עפר עשיר מתוך חבורת הנערים ששאף להתקבל אליה.

ספרים מחוקים – תשעה סיפורים הנעים ברגישות ובטון מינורי בין הפנימי והאישי לחיצוני והכללי שבהם משרטט חיים וייס את פרשת התבגרותו בירושלים הדתית של שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת והיחשפותו אל העולם הסובב אותו המתגלם בדמות המשפחה, החברה, הדת, והמדינה.

חיים באר 

חיים וייס, נולד בירושלים בשנת 1969, בה גדל ולמד בבית הספר "חורב". את לימודיו האקדמיים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים וכיום הוא משמש כפרופ' לחקר ספרות חז"ל במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. בנוסף לעבודתו המחקרית הוא משמש גם כמבקר, כעורך שותף של מוסף ביקורת הספרות "פנס" וכעורך ספרותי.  

בשנים האחרונות החל לפרסם קטעי ממואר קצרים שראו אור בכתב העת "מאזניים". ספרים מחוקים הוא ספרו הראשון בפרוזה.

הוא נשוי לנורית ואב לניצן, נעמה וגילי.

יש לבדוק גם

המועדים

״המועדים״ הוא ממואר, שבו בני מֵר חוזר לשנות השמונים והתשעים ומספר את סיפור ילדותו בתל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.