יום חמישי , יוני 30 2022
האורות כבים, אריקה מאן, אפרסמון

האורות כבים

האורות כבים

אריקה מאן

מאנגלית: עידית שורר

מגרמנית: שירי שפירא

300 עמ׳

98 ₪

דאנאקוד – 1474-2

"האורות כבים" שכתבה אריקה מאן זמן קצר לפני פרוץ המלחמה יצא לאור בארצות הברית בתרגום לאנגלית בתחילת 1940. הוא מביא את סיפוריהם של אזרחים מן השורה: כומר, עורך בעיתון, בעל חנות, מוזג מסבאה, סטודנטים, בן איכרים ועוד, בעיר חסרת שם בגרמניה של טרום המלחמה. הסיפור האחרון עוסק בתחילתה.

אין לגיבורי הסיפורים כל בעיה פוליטית או גזעית עם הנאציזם, אדרבה, אחדים מהם אפילו חברים במפלגה הנאצית, אך השגרה לכאורה שהם מנהלים לנוכח התהפוכות הפוליטיות והחוקים הדכאניים שמטילה המפלגה הנאציונל סוציאליסטית, על תושבי גרמניה מרחפים מעליהם ומעל הקוראים כצל כבד ומעיק אשר טומן בחובו את העתיד לבוא.

מסיבות מובנות הספר אור בגרמניה סמוך לזמן כתיבתו, ופורסם כאמור לראשונה בארצות הברית בשנת 1940 .צחוק הגורל הוא כי כתב היד המקורי בגרמנית אבד, וכל שנותר הוא התרגום לאנגלית – שנהפך בלית ברירה לספר המקורי ביותר שבנמצא וזו הסיבה לכך שהספר תורגם לעברית מאנגלית. יתר על כן, בשנת 2004 ראה אור בגרמניה תרגום של הספר, שנעשה אף הוא מהמהדורה האנגלית.

כשכתבה אריקה מאן את הספר הזה היא חשבה על שם שיאפיין את תכניו, היא שקלה לקרוא לו "עובדות". כיוון שנכון כי כל הסיפורים, האסונות, האנשים, האירועים, ההתפתחויות, החוקים, הנתונים, ההתבטאויות -כפי שהם מוצגים כאן – מבוססים על עובדות. הם עובדות. שום דבר לא הומצא, הכול קרה באמת, ואין אפילו אירוע אחד שלא הובא לידיעת הסופרת, אם ישירות מפיהם של המעורבים במאורעות או מפיהם של העדים המהימנים ביותר.

אין פה כמעט יהודים, מחנות ריכוז, זוועות השואה – והסיפורים בכל זאת מצמררים, רומזים על הבאות, שכיום כבר ידוע איך ולאיזה כיוון התפתחו.

עשרה סיפורים מקיימים קשר ביניהם בתוך מסגרת פשוטה – אמריקאי מבקר בזירת ההתרחשות ובסופו של דבר מוצא את עצמו "במקרה" על אותה אוניית פליטים עם גיבור הסיפור האחרון. התפאורה נשארת זהה: עיר אוניברסיטאית קתולית בדרום גרמניה עם קתדרלה ובית חולים, תחנת משטרה ובית מעצר, מפעל ובניין מגורים. סמטאות ציוריות וכיכר שוק ימי־ביניימית יוצרים אווירה של בורגנות יציבה או של נינוחות קרתנית. המבקר הזר מתבונן במתרחש מרותק ומגיע להשערה – החפוזה, כפי שמתברר עד מהרה – כי לא רק שמצבה של גרמניה מצוין, אלא שבזכות היטלר, הוא קרוב לאידאלי. ואולם ההילה הרומנטית של העיר הגרמנית הקטנה מופרת בנקישות מגפיים צבאיים ובצלילים צורמים הבוקעים מרמקולים. האמריקאי כמעט נקרא לסדר על שהחמיץ את השידור הפומבי של אחד מנאומי היטלר, אך לבסוף הדבר נחסך ממנו רק משום שבהיותו זר, הוא אינו מחויב להאזין לו. ניצני הספק של האורח, שהקורא שב ונתקל בהם רק בפרק האחרון, זוכים לאישור ככל שמתקדמים במהלך הסיפורים הבאים. אותו ספק גם תוחם את הפרספקטיבה של המספרת, שמובילה את הקורא כמדריכת תיירים דמיונית ומדווחת יודעת כול, ומאפשרת לו הצצה אל תוך הבתים, מאחורי הקלעים של היום־יום הנשלט בידי המשטר.

באוקטובר 1940 נכתב בעיתונות הלונדונית על ספרה של אריקה מאן: "ספר מבהיל שמספק הוכחה – אם

עדיין יש צורך בהוכחות – שיש להכרית את הנציזם כדי לאפשר לציוויליזציה הנוצרית לחיות".

הגרמנים שלה אינם מכים על חזותיהם ב־ mea culpa בשל החטאים והעוול שהם עושים לזולתם…" כתבה רוז פֶלד בסקירה על הספר שהופיעה במוסף הספרותי "ניו יורק טיימס בוק רוויו" ב־5.5.1940 .

"אני לא יהודי… ואני לא קומוניסט ולא בוגד בארצי, ובכל זאת רוצים לחסל אותי. למה?" שואל הסוחר שהנאצים רוצים לסגור את חנותו כי אינה תורמת לכלכלת האומה. ופלד צופה, "בשנים הבאות, גם אם רבים אינם מעזים להתנבא, העם הגרמני המטוהר מהמחלה הנוכחית שלו, לבטח יכבד את אריקה מאן".

הסיפורים של מאן נטועים במציאות היומיומית של גרמניה ההיא. הם אותנטיים ומוחשיים. פעמים רבות אנחנו, הישראלים, מרגישים שאיננו יכולים לתאר את עצמנו "שם" – בשואה. אבל נראה כי לא נתקשה לדמיין את עצמנו בחיי היומיום שמתארת מאן. אנחנו האישה שרק רוצה לשתות קפה, אבל אי אפשר להשיג קפה בחנויות; אנחנו הזוג הצעיר שרוצה ללכת לטייל בגבעות אבל נדרש מטעם האוניברסיטה להשתתף בפעילות נאצית כזאת או אחרת; אנחנו הילד שמשווה גודל של אונייה לגודל הצריפים במחנה הריכוז שצץ לפתע מול ביתו.

אריקה מאן (1905-1969), בתו של הסופר הנודע וחתן פרס נובל תומס מאן, גדלה בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. ילדותה והתבגרותה עברו עליה בברלין הקוסמופוליטית, כשהיא נהנית מקשריו התרבותיים הענפים של אביה ומרווחה כלכלית. כשהחלה חשרת ענני השלטון הנאצי לאיים על קיומם, עזבו בני המשפחה לשווייץ, ובהמשך ללונדון ולניו יורק.

להזמנת הספרים דרך ניטו טק

יש לבדוק גם

תמציות

תמציות – אנה מריה יוקל תרגם מגרמנית והוסיף הערות: חנן אלשטיין אלה, ברישום כרונולוגי, תמציות …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.