אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
השמות הגדולים שמעורבים ב"מים עמוקים" הביאו את פופ טארטס אל בית הקולנוע.
זה גם היה, כשהדיווחים על הקורונה שמרימה מחדש את ראשה היו רק בגדר טפטופים.
מה זה שמות גדולים?
בן אפלק, שלמרות הזלזול המובנה בו כיכב בכמה מהסרטים המעניינים של השנים האחרונות, אנה דה ארמס שכבשה את לב כולנו בדקות המעטות שלה על המסך ב"לא זמן למות", סם לווינסון יוצר "אופוריה" האמריקנית החתום על התסריט, פטרישיה הייסמית' שעל בסיס ספרה נכתב הסרט ומעל כולם הבמאי הוותיק אדריאן לין, האיש שבאמתחתו מותחנים מיתולוגיים כמו "חיזור גורלי" ו"הצעה מגונה".
עם כאלה שמות שמעורבים ביצירה על המסך ומאחוריו, קשה לפספס, לכאורה.
הביקורות בארצות הברית היו מעורבות, עם עדיפות לביקורות שליליות.
אבל פופ טארטס מתקשה גם כעת, כשהוא יושב לכתוב את הביקורת על הסרט, להחליט אם אהב אותו אם לאו.
אחרי כעשר דקות של צפייה, וכשנדמה שמבנה העלילה ברור לחלוטין, החלה לחלוף במוחו של פופ טארטס המחשבה על עזיבת אולם הקולנוע.
לכאורה נראה היה , שלפנינו סרט איטי מאוד ואפילו מעצבן.
אלא שפופ טארטס נשאר לשבת, לעוד כמה דקות, לעוד חצי שעה, לעוד שעה, עד לסיום.
נכון, פופ טארטס שונא לעזוב סרטים באמצע וכמעט לא עשה זאת מעולם, אבל בימים אלה זמנו דחוק, והוא בהחלט יכול היה להעזר בשעה וארבעים שהקדיש לסרט, לו החליט שבאמת לא מעניין אותו לדעת מה הסוף.
אבל למרות הקצב האיטי, השתיקות, והמבנה המוזר מעט של הצגת הדמויות, פופ טארטס רצה לדעת איך העסק מסתיים.
פשוט מאוד.
שנית- השחקנים.
אנה דה ארמס מציגה כאן דמות מרהיבה של אישה יפהפיה וסקסית, שמשום מה מקבלת מבעלה כרטיס פתוח לנהל רומנים עם גברים צעירים ממנה, כי הוא כנראה ממש חושש מגירושים.
בן אפלק , עם מבטים נוגים ושתיקות רבות משמעות, עם מעט מאוד דיאלוג יחסית לאירועים על המסך, מצליח לשכנע את הצופה, או לפחות את פופ טארטס, בדמות שהוא מגלם. הוא פשוט משכנע כאיש, שאין לו דאגות פרנסה על הראש, אבל יש לו לא מעט דאגות מצד אשתו הצעירה והיפהפיה.
ובתפקיד אתנחתא קומית וחמודה במיוחד- הילדה המקסימה בצורה כמעט בלתי אנושית , המגלמת את ביתם טריקסי. היא כל כך חמודה, מצחיקה ופניה כל כך מלאות הבעה, עד שנדמה שאפשר היה לתת לה סרט ספין אוף, שיהפוך להצלחה בינלאומית.
לא במקרה יש לה חלק נרחב בכתוביות הסיום.
עלילת המתח מתקדמת לאיטה, כך גם הניסיון של הבעל לשלוט ברוחו ולא להיכנע לאלימות, ולעיתים ממש מתחשק לצעוק לו: "למה אתה מוכן לסבול את ההשפלות האלה?"
ברקע שכנים וחברים חטטנים אך חביבים, וכמובן שכן אחד, שנדמה שהצליח לפצח את דמות הבעל , אבל מתקשה להשיג הוכחות.
מלינדה, האישה, אוהבת לכאורה את בעלה, אבל רוצה עוד. והוא כנראה מאוד אוהב אותה, אבל גם מאוד אוהב את הרעיון להישאר נשוי לה.
והכל מוצג במין כמעט אדישות כזו, למעט כמה פרצי האלימות שבבסיס המותחן הזה, והכל לוקח את הצופה איתו כמו חול טובעני שעושה את פעולתו לאט לאט.
בואו לא נתבלבל- פופ טארטס ראה מותחנים טובים מ"מים עמוקים", בעוד שבוע פופ טארטס בוודאי ישכח את קיומו של הסרט הזה, אבל כסרט שעומד בפני עצמו בנקודת הזמן הזאת- הוא ממש, אבל ממש לא רע.
ואפילו מעניין.
במובנים מסוימים.
