אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
כשמוכרים סדרה תיעודית כ"סיפור מוזר שעולה על כל דימיון", ומדגישים שהיא "מבית היוצר של 'חיות רעות' ו'הפסטיבל שלא היה'", נוצר רף מסוים של ציפיות.
אם לא מגיעים אל הרף, אפילו לא מתקרבים אליו, נוצרת אכזבה אצל הצופה.
או בניסוח אחר: סיימון לבייב לא רואה את שיין פוקס/ אנתוני סטרנגיס ממטר. ממטר לא רואה אותו.
האישה המצודדת שבתמונה היא סרמה, שהקימה מסעדת אוכל טבעוני נא שהפכה ללהיט של ניו יורק.
בחיי האהבה לא היה לה כל כך מזל, ולכן היא "נפלה" על נוכל בשם שיין , אחר כך התברר ששמו אנתוני, וזה משום מה לא הדליק אצלה נורה אדומה.
לאט לאט הוא החל להשתלט על חייה, לשכנע אותה להעביר לו כספים מחשבונות המסעדה- שאגב הייתה מאוד מצליחה- ואף הסביר לה שאם תקשיב לו, כלבה האהוב ליאון יזכה בחיי אלמוות.
כשקוראים את התיאור הזה, חושבים : באנה, הסרמה הזאת היא חתיכת מטומטמת.
אבל כמובן, כשצופים בכל ארבעת הפרקים מבינים את ההתעללות הפסיכולוגית שהוא העביר אותה, ואת היכולת שלו לנצל את חולשותיה האנושיות כדי לגרום לה להאמין בבלתי ייאמן.
אבל, כאמור, זה לא "טייגר קינג", וגם לא "נוכל הטינדר", כי הנוכלות פה היא פשוטה, והנוכל לא מספיק "פוטוגני" כדי שנרגיש כלפיו משהו מלבד כעס.
הוא לא מייצר אצל פופ טארטס רצון להעמיק עוד בפסיכופתיות שלו. הוא פשוט כנראה מצליח לשכנע נשים חלשות, שבידיו הסוד לקיום עילאי אלמותי.
וכשהוא משמין ? הוא מספר להן שזו "חליפת בשר" לצורכי הסוואה.
כן.
מה שעוד פוגם בהנאה, אם אפשר לקרוא ליצר המציצני של צופי הטרו-קריים, זו האישיות של סרמה.
היא מתגלה כאשת קרח. אולי מדובר במעטה הגנה שהניחה על עצמה, אחרי שהפכה לאויבת הציבור מספר אחת בצהובונים של ניו יורק, אולי הפחד מלהיפתח שוב, אבל כשהיא מספרת ליוצרים על כל מה שקרה, היא כמעט אף פעם לא נשברת, לא בוכה, פשוט מספרת במן אדישות תמוהה על כל הדברים הרעים שקרו לה, על כל הדברים הרעים שעשתה לעובדי המסעדה התמימים.
היא גם לא ממש מבקשת סליחה, ובסיום הפרק הרביעי נדמה, שהיא ממש לא למדה את הלקח, לפחות עד הסוף.
היא לא לוקחת אחריות, גם אחרי שריצתה את עונשה.
משהו בה רחוק מדי, מנוכר מדי.
אשר לטכניקת הסיפור- יש מי שמתלהב מגילוי מפתיע שמגיע במהלך פרק 3 , בעיני פופ טארטס מדובר במניפולציה שהופעלה על הצופים, אולי כי היוצרים חשו שהעסק לא סוחב, ודי משעמם.
BAD VEGAN יכול היה להסתכם כסרט בן שעה וחצי, או כספיישל בן שני פרקים כמו EVIL GENIUS למשל. ארבעה פרקים? לא סוחב, לא מחזיק, לא מצדיק.
