אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
אם פופ טארטס יתאר לכם את כל מה שקורה בסדרה הנסקרת, תחשבו שמדובר במוצר זבלוני טהור, שנולד במוחו של תסריטאי שדימיין, כיצד יצליח לכבוש את טבלאות הצפייה בנטפליקס ולהשתלט על הבאזז.
במובן מסוים זה גם הצליח לו, כי הסדרה התמקמה במהירות בצמרת הנתונים של נטפליקס ברחבי העולם, וגם בישראל.
היזהרו מקלקולונים, בבקשה, לאורך הפוסט שמתייחס לסדרה כולה. כלומר- עלולים להיות ספוילרים, ובוודאות יש לפחות אחד בהתייחסות לפרק הראשון.
אז המשך הקריאה מכאן והלאה- על אחריותכם בלבד.
סדרה על אמא אמריקאית מפרברי ניו ג'רזי, שאנו מגלים כי למעשה הייתה מרגלת רוסייה בימי המלחמה הקרה? נשמע נחמד, נכון?
תוסיפו לזה שביתה המתבגרת היא טינאייג'רית מעצבנת, שכועסת כי החברות שלה לנבחרת ההחלקה על הקרח לא אוהבות אותה? אוקיי, מישהו כנראה חשב שהריגול לא "יחזיק" לבד, עדיין הגיוני.
ואז מתברר שהסוכנת, שבמקרה הגיעה למדריד עם ביתה לאליפות העולם בהחלקה על הקרח, תישאב מחדש לעברה כי בדיוק באותם ימים במדריד מתבצעת סדרה של רציחות מוזרות? כאן זה כבר נשמע מעט מופרך, אבל רגע עוד לא סיימנו- סוכן ה-CIA שמפעיל מחדש את הסוכנת/אמא בכלל פוטר מהסוכנות, ומחליט על דעת עצמו להפר עשרות חוקים מקומיים ובינלאומיים כדי לסכל מזימת טרור.
אה כן, יש גם תא מקומי של גזענים ספרדיים, שמופעל בידי איש עסקים כריזמטי , ורגע, את הדובדבן שמרנו לסוף: הסוכנת יכולה לשנות צורה.
כן, בסיום פרק הבכורה היעיל ומרובה האקשן מסתבר, שהסוכנת, אניה פטרובה בשמה המקורי, או ג'ני מג'רזי בשמה האמריקני, יכולה להפוך לכל אדם שעימו באה במגע.
כלומר- סדרת ריגול, אקשן, יחסי אם וביתה המתבגרת, יחסי הבת עם נבחרת ההחלקה על הקרח שלה ו….מדע בידיוני .
כן.
אתם קוראים נכון.
וכן, פופ טארטס "בזבז" את זמנכם עד כה כי הוא השלים את כל הסדרה, ולא נטש אותה.
וכאן טמון ההישג הגדול שלה- היא פשוט מעניינת מספיק כדי להמשיך מפרק לפרק.
העלילה מופרכת לגמרי, כפי שהבנתם, אבל כשאניה נאבקת ברוצחים, גזענים ובעברה שרודף אותה- היא פשוט עושה את זה עם טונה כריזמה וביעילות רצחנית כמעט מושלמת.
נקודת התורפה, כמו תמיד בכל סדרה אפשרית בעולם כיום, היא הבת המתבגרת. גם מבחינת העלילה וגם מבחינת הביצועים על המסך, אבל זה משני, כי הסדרה פשוט מהנה.
היא לא זבלון, כפי שאפשר להסיק מהתיאור, יש פה תצוגות משחק סבירות פלוס, אקשן כמעט בלי הפסקה, מדע בידיוני במינון נמוך יחסית שמתגנב מאחור אל הצופה אחרי שכבר התמכר, וגיבורה אחת שמצליחה לעורר את אהדתנו .
וכמקובל בז'אנר, התהפוכות מגיעות בלי סוף, המכשולים נערמים בפני הגיבורה שלנו בלי סוף, ואסור להסיר את העיניים מהמסך עד לשנייה האחרונה של הפרק האחרון.
בקיצור- אחלה מותחן מופרך לימי החורף הקרים.
