יום שני , פברואר 6 2023
DON'T LOOK UP, אל תסתכלו למעלה, נטפליקס

בואו נדבר על זה: אל תסתכלו למעלה DON'T LOOK UP

פופ טארטס יבין את מי שיחשבו, ש"אל תסתכלו למעלה" הוא סרט מקושקש ומעצבן.

 

פופ טארטס יבין גם את מי שיחשבו, ש"אל תסתכלו למעלה" הוא סרט מדהים ויוצא דופן, שנון וחכם.

 

מבחינת פופ טארטס, האמת היא אי שם באמצע.

 

זה לא סרט רע, זו גם לא יצירת מופת.

 

זה בעיקר סרט ארוך מדי, עם קצת יותר מדי חשיבות עצמית.

 

ספוילרים וזה, כן?

 

 

"אל תסתכלו למעלה" הוא ניסיון לייצר ביקורת חריפה ומטורללת במיוחד על שנות שלטונו של דונלד טראמפ.

 

למי שלא הבין וזקוק להאכלה בכפית- כוכב השביט הוא נגיף הקורונה, הנשיאה מריל סטריפ היא דונלד טראמפ, וההתעלמות מהמדענים היא כמובן- התעלמות ממדענים ומדע.

 

אלא שבניסיון לייצר סאטירה חריפה ונושכת, מישהו החליט להעמיס על הסרט את כל חוליי החברה האמריקנית, כפי שהוא רואה אותם.

 

תרבות הסלבז, השתעבדות לחדשות טובות בכל מחיר, השתעבדות לרשתות חברתיות, האלהת יזמים טכנולוגיים, ירידת קרנה של האקדמיה, מינוי אנשים לא מוכשרים לעמדות מפתח בממשל, יחסים בין נשיאה לבנה שמשמש גם כראש הסגל, הענקת גישה לממשל לכל מי שתורם לו מיליונים, פגמים אישיותיים חריפים שאינם מכסים לעיתים על יכולת מקצועית גבוהה, יכולות הקשב של הציבור האמריקני, ניצול משבר לרווחים פוליטיים , ועוד ועוד ועוד.

 

זה יוצר תסריט ארוך בצורה כמעט בלתי נסבלת, וגם סרט שלא "מחבק" עד הסוף את היותו סאטירה, ופתאום לקראת הסוף מנסה להיות דרמה מרגשת.

 

לא קשה להבין מדוע נקבצו כל כך הרבה כוכבים להופיע כאן, קשה להבין מדוע הבכירים שבהם לא קיבלו , ואולי אפילו לא דרשו, זכות לצפות במוצר הסופי ולשנותו.

 

כי הסרט ארוך כאורך הגלות, מאבד מומנטום בערך ארבע פעמים תוך כדי, ובסוף עוד מנסה לסחוט מאיתנו דמעות.

 

יש המצאות משעשעות רבות ורגעים קומיים מוצלחים במיוחד, אבל הכל טובע בסלט שמרוב מרכיבים מרגיש תפל.

 

כך למשל בדיחה ממש מוצלחת, כמו ההתאבססות של ג'ניפר לורנס ( המצוינת כתמיד ) סביב החלטת גנרל בכיר בבית הלבן לגבות תשלום עבור ממתקים שניתנים בחינם, הופכת למעין סרח עודף וצצה ברגעים הכי לא ברורים בסרט.

 

כך למשל הדמות המוקצנת של קייט בלאנשט כמגישת טלוויזיה חובבת סקנדלים , הופכת לפתע – בסצינת העימות עם רעייתו של דיקפריו ( שגם הוא ממש בסדר כאן ) – לדמות שממש לא נעים לצפות בה.

 

כך הנשיאה מריל סטריפ מקבלת מעט מדי זמן מסך, לעומת ג'ונה היל שמגלם את בנה, והוא שחקן מוכשר, אבל דמותו נותרת לא מספיק מפוצחת. דווקא סטריפ מצליחה שלא להקצין את דמותה, ומוכיחה עד כמה מדובר בשחקנית נהדרת ומנוסה- היא נותנת לטקסטים ששמו בפיה לעשות את הרושם, ולא משתמשת במחוות גופניות, אם כי הפיתוי בוודאי לעשות זאת היה גדול מאוד, בהתחשב בעובדה שהיא מגלמת פארודיה על טראמפ.

 

כמה מהכוכבים שמגיחים כאן לזמן קצר מאוד מצליחים להותיר רושם טוב מאוד- פופ טארטס הופתע קודם כל מטימותי שאלאמה, שמגלם כאן דושבאג רוחני מוצלח ביותר . גם מרק ריילנס, שקשה לזהותו מתחת לאיפור הכבד והשיניים המלאכותיות, מצייר לנו דמות נהדרת של גאון טכנולוגי מנוכר, שפשוט מחליט לשלוט בעולם .

 

לפופ טארטס הייתה הברקה במהלך הסרט, והוא לא יכול לשמור אותה לעצמו: אם ארמנדו איאנוצ'י, יוצר VEEP , היה כותב אותו, הוא בוודאי היה הרבה הרבה הרבה יותר מוצלח.

 

חבל.

יש לבדוק גם

עכשיו בנטפליקס: התוכנית, ועוד

התוכנית THE PLAN CLASS מעמדות STROMBOLI True Spirit שתפו עם חבריםFacebookTwitterLinkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.