יום ראשון , נובמבר 28 2021
אשת הרב אשת הבישוף, חיותה דויטש ודוד יעקבסון, ידיעות ספרים

אשת הרב, אשת הבישוף

סיפורה המדהים של יואנה הלוי, אשתו של הרב שלמה הלוי, רבה של העיר בורגוס והאדם העשיר ביותר בממלכה בשנת קנ”א- 1391. יואנה, אם לחמישה ילדים, שבהיותה בת 32 החליט בן זוגה להתנצר יחד עם חמשת ילדיהם בעקבות פוגרום שנערך ביהודי העיר. שלמה הלוי המיר את שמו לפבלו דה סנטה מריה. יואנה סירבה להתנצר ונותרה נאמנה למורשתה היהודית, ביודעה שעל החלטתה תשלם בפירוד בינה ובין חמשת ילדיה, שהיו אז בני 3-12. פבלו דה סנטה מריה הפך כעבור שנים לארכיבישוף של העיר שבה שימש בעבר כרב. שלמה-פבלו מתועד היטב בספרי ההיסטוריה, בעוד אשתו יואנה נותרה בהם בגדר הערת שולים.

ד”ר חיותה דויטש וד”ר דוד יעקובסון יצאו יחדיו בתקופת הקורונה למסע ארוך ומשותף של לימוד ושל כתיבה בעקבות אישה מיוחדת שחיה לפני מאות בשנים, בעולם שנראה רחוק מאד מאיתנו. “כמו יואנה עצמה – חשנו כולנו את בדידותו של מי שנאסר עליו לפגוש את קרוביו. בדידותה של מי שהמציאות הרחיקה ממנה את היקרים לה מכל”.

 

“באלכימיה ספרותית מופלאה, הופכת דמות אישה יהודייה מספרד מהערת שוליים בהיסטוריה לדמות מרכזית ברומן סוחף. את ספרם של דויטש ויעקבסון אפשר לקרוא כרומן היסטורי אך גם כמאבק על זהות וכסיפור על הדרך שבה נכתב רומן היסטורי בימי קורונה”. – חיים באר

“נסחפתי אל סיפורם המפתיע של יואנה ויוהנה, רות ודניאל. זהו סיפור על התחברות בימים של בידוד, על זיכרון וחיפוש זהות, על אהבה ועל המשכיות. סיפור שבוחן את גבולות נאמנותו של כל אדם למשפחתו ולעמו, למורשתו ולאמונותיו, וגם לעצמו. קראתי בהשתאות!” -אמונה אלון

 

 

 

אשת הרב, אשת הבישוף

חיותה דויטש ודוד יעקבסון

בורגוס, ספרד, סוף המאה ה-14. חייהם של יואנה ובעלה, רב העיר ואיש אמונו של מלך קסיטליה, שלווים ונוחים, עד שבשנת 1391 הכול מתפרק. הרב נוטש את אמונתו, את אשתו ואת קהילתו, ויואנה נשארת לבדה, ללא ילדיה, שבורת לב אך זקופת קומה.

ירושלים–המבורג–בורגוס, 2020. המגפה העולמית סוגרת את רוּת בביתה שבירושלים ובבדידותה היא מתחקה אחרי סיפורה הנשכח של יואנה. המגפה ניכרת גם ברחובותיה השוממים של בורגוס שבהם משוטטת יוהנה מהמבורג חדורת שליחות: לאסוף מידע ולכתוב לרוּת, כדי שזו תצליח לגאול את יואנה מן השכחה.

אשת הרב, אשת הבישוף הוא סיפור על שתי נשים ואיש אחד היוצאים יחד למסע ספרותי, היסטורי ואישי בעקבות סיפור חייה האמיתי של אישה שלישית, אמיצה ומיוחדת. זהו סיפור אנושי על בגידה ונאמנות המגולל מסע פתלתל בין עבר והווה הנע בין רשתות חברתיות לבין דפים מצהיבים של היסטוריה יהודית מלאת תהפוכות וכאב.

 

ד”ר חיותה דויטש, תושבת נווה דניאל בגוש עציון. מספריה: “נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ” (ידיעות ספרים 2008), “אם אשמע קול אחר” (אחוזת בית 2015), “קרן שמש ביער” (פרדס 2017) ועוד.

 

יואנה דפקה על דלתי זמן קצר לפני שמגפת הקורונה העולמית הפכה משמועה רחוקה למציאות מכאיבה. היא לא עשתה זאת לבדה כמובן. מי שהביא אותה אלי היה שכני ד”ר דוד יעקבסון שנשא בתוכו את סיפורה מזה זמן רב, וחיפש מי שתספר אותו. סיפורה של יואנה הלהיב אותי מאד, אבל עניתי לדוד בשלילה. אין לי פנאי, עניתי. אני בעומס עצום של עבודה, ויש גם ילדים נכדים, והורים שיש לדאוג להם.

ימים אחדים לאחר מכן, פרצה הקורנה ועמה הסגרים, הריחוק, והאיסור לפגוש נכדים ילדים והורים מבוגרים. לפתע התפנה לי זמן יקר וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בו. הרמתי טלפון לדוד ושאלתי: “אפשר להתחרט??”

היה זה אות לתחילתו של מסע ארוך ומשותף של לימוד ושל כתיבה בעקבות אישה מיוחדת שחיה לפני מאות בשנים, בעולם שנראה רחוק מאד מאיתנו. כשדוד הציע את הצעתו עדיין לא ידענו שכמו הוריה של יואנה ובני דורם בספרד של ימי הביניים, אף אנו נכיר מקרוב מגֵפה מה היא, וכמו יואנה עצמה – נחוש כולנו את בדידותו של מי שנאסר עליו לפגוש את קרוביו. בדידותה של מי שהמציאות הרחיקה ממנה את היקרים לה מכל.

כך נולדה רות, שבסיפורה משוקעים לצד החיים בזמן הקורונה גם, ובעיקר, ניסיונותיה להתחקות אחר סיפורה של יואנה, הלא הם ניסיונותינו שלנו. כל כך הרבה היה עלינו לחשוף ולגלות – עובדות היסטוריות וגיאוגרפיות. הלכי רוח ואורחות חיים, דרכי לבוש, התנהגות ומחשבה. כסופרת, היה עלי למלא פערים באופן אמין וכך ניסינו לעשות, יחד. התמקדנו בסיפורה של יואנה אבל ברקע לקורותיה ולעולמה ריחפה תמיד דמותו החידתית של שלמה בעלה, הרב שבחר להמיר את דתו ולהפוך לבישוף. דרך שאלותיה ותהיותיה של יואנה עצמה, שאלנו אנו את שאלותינו. במהלך העבודה נעזרתי בידיעותיו הרבות של שותפי, דוד, שבניגוד אלי, המנועה מלטוס לבורגוס בשל מגבלות הקורונה, ביקר בה בעבר פעמים אחדות. דוד מכיר היטב את העיר ואת סביבותיה, כמו גם את סיפורה של יהדות ספרד דרך הספרים והמקומות. נעזרנו הן בידע שצבר הוא, בסיוריו ובמפגשיו, ובתמונות שצילם ושלח לי לרוב, והן בספרים ובמאמרים, מוכרים יותר ופחות, על התקופה.

כשכתבתי את הפסקה המסיימת את הספר, על העולם שנרפא ממחלתו, הייתה זו בבחינת משאלה בלבד, שקיוויתי שתתגשם במהרה, והנה – מאז הופיעו החיסונים, המצב השתפר, אבל הקורונה עדיין עמנו. לא היה קל, לרבים מאיתנו נגרמו כאב ואובדן, אבל בזכותה הרווחנו גם תובנות שונות על עצמנו ועל חיינו. הזכות לגלות ולכתוב את סיפורה של יואנה היא, מבחינתי, ללא ספק, אחד הדברים הטובים שהעניקה לי הקורונה.

 

 

ד”ר דוד יעקבסון, תושב אלעזר בגוש עציון. עבד כמהנדס בתעשיות ההיי-טק, שימש כבנקאי השקעות וכמרצה וחוקר באוניברסיטאות שונות. כיום מדריך סיורי מורשת יהודית בספרד ובאשכנז.

 

לפני כמה שנים נפלה בחיקי ההזדמנות להגשים חלום ישן וללכת 800 ק”מ במסלול הקמינו דה סנטיאגו בצפון ספרד. תוך כדי ההכנות הגופניות לקראת המסע חקרתי גם את ההיסטוריה של האזור, בדגש על היסטוריה יהודית. התודעתי אז לסיפורה המדהים של יואנה הלוי, אשתו של שלמה הלוי, רבה של העיר בורגוס והאדם העשיר ביותר בממלכה: אם לחמישה ילדים, שבהיותה בת 32 החליט בן זוגה להתנצר יחד עם חמשת ילדיהם בעקבות פוגרום שנערך ביהודי העיר בשנת קנ”א- 1391. שלמה הלוי המיר את שמו לפבלו דה סנטה מריה. יואנה סירבה להתנצר ונותרה נאמנה למורשתה היהודית, ביודעה שעל החלטתה תשלם בפירוד בינה ובין חמשת ילדיה, שהיו אז בני 3-12.

כאז כן עתה אני מלא התפעלות מעוז הרוח של יואנה הלוי ומדבקותה במורשת היהודית. פבלו דה סנטה מריה הפך כעבור שנים לארכיבישוף של העיר שבה שימש בעבר כרב. שלמה-פבלו מתועד היטב בספרי ההיסטוריה, בעוד אשתו יואנה נותרה בהם בגדר הערת שולים.

בביקורי בעיר בורגוס עמדתי מלא התרגשות והתפעלות מאישיותה של יואנה, מחוץ לכנסייה שבה נקברה, ואמרתי תפילה לזכרה. עם שובי לארץ התעורר בי דחף עז לספר את סיפורה של יואנה הלוי כמחווה לנשים ולאמהות יהודיות בכל הדורות. לשמחתי הרבה הסכימה שכנתי, הסופרת חיותה דויטש, להפוך לשותפתי במסע הזה של כתיבת סיפורה של יואנה הלוי והוצאתו לאור.

קיימת גם זוית אישית לסיפור: ישנה סבירות מסוימת שאני מצאצאיה של באטריס, בתה של יואנה, שהיגרה לפורטוגל וצאצאיה הגיעו להמבורג, עיר הולדת אבותי.  המצבה עם סמל הגולגולת והעצמות המוצלבות המופיעה בספר ושאותה גילתה יוהנה היילבוט אכן נמצאת בבית הקברות בהמבורג, בו קבורים אבותי לדורותיהם מאז שנת 1598.

מחקרי לקראת כתיבת הספר לא היה מתאפשר ללא עזרתה ונדיבותה של כרמן, הארכיבאית בספרייה העירונית של בורגוס, אחייניתו של ההיסטוריון המנוח פרנציסקו קנטרה-בורגוס.כרמן הקדישה שעות רבות להנגיש בפניי ולסייע לי בפענוחם של מסמכים ומאמרים רבים, שחלקם פורסמו וחלקם עדיין לא ראו אור, הקשורים לתולדות הקהילה היהודית בבורגוס ולתולדות משפחות הלוי-סנטמריה. למרבה הצער חלתה כרמן בקורונה ונפטרה באוקטובר 2020. ד”ר מיגל סנטוס מהארכיון הלאומי הפורטוגזי בליסבון, הנגיש לי מסמכים רבים הקשורים לתולדות משפחת נונז מיום הגירתה מספרד לליסבון ב1417 ועד לעזיבתה את פורטוגל ב1595. יוחאי בן גדליה מארכיון העם היהודי בירושלים סייע לי מאד באיתור מסמכים הקשורים לקהילת המבורג לדורותיה.

 

יש לבדוק גם

ספר הכישרונות

ספר הכישרונות ד”ר יאיר כספי ספר הכישרונות הוא הזמנה למהפכה תודעתית הנוגעת במגוון הרגשות העמוקים ביותר …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.