אלה, ברישום כרונולוגי, תמציות משישה מוקדים של זמננו: וינה, ברלין, פראג, לונדון, שוב ברלין, ירושלים. אם יהא כל שלב בבחינת לוח זכוכית, על כל אחד חרות סימנו המיוחד, כולם מונחים זה על גבי זה ונתונים למבט אחד החודר בעדם מלמעלה – ובכך יבוטל חלוף הזמן – ייתכן שיתגלה לעין הֵיירוגליף של העידן שלנו.
תמונות ומפגשים, סיפורים והתרשמויות משישה מטרופולינים רשומים בתמציות, שבהן מספרת אנה מריה יוקל (ילידת 1911) על חייה וחוויותיה מהמאה ה-20: על הגירה ועקירה, על התחלות חדשות בפראג ובברלין, בלונדון ובירושלים, אך גם מתקופת השואה כנקודת מפנה בלתי הפיכה.
על המהדורה הראשונה שהופיעה ב-1933 ב-Jüdischer Verlag כתב הרמן ולמן: ״…קובץ מיניאטורות שקובצו תחת הכותרת תמציות הוא אחד מספרי הפרוזה היפים והחכמים ביותר שקיימים בספרות הגרמנית שלאחר המלחמה… פעם אחר פעם מתגלים רגעים בלתי צפויים של חדירה לעומקים וגם רגעים של רוגע, כלומר הערצה נרטיבית של הבלתי חדיר״.
אנה מריה יוקל (1911, וינה – 2001, אוקטובר, ירושלים). בדיוק 20 שנים לאחר מותה, יוצא לאור קובץ הסיפורים, שכשמו כן הן, תמציות, רישומים עדינים בכתיבה ריאליסטית על חוויות של שייכות, זהות והתבוננות במרחב החברתי – אך תמיד בראייה אופטימית וחומלת. כתיבתה מזכירה לעתים את אותה תחושה תמציתית ומטוהרת שאיתה מסתיים המפגש הפסיכולוגי, אותו רגש או תחושה של משהו נכון, אמיתי וזך.