הסרטים האחרונים של נטפליקס מתחילים להזכיר את סוף המאה שעברה, כשתעשייה שלמה של סרטי "ישירות לוידאו" ואחר כך "ישירות ל- DVD " פרחה בארצות הברית של אמריקה.
יש כוכב גדול, יש תקציב, אבל משהו פשוט לא עובד, ולכן חותכים הפסדים ומוותרים על חלון קולנועי.
בנטפליקס ברוב המוחלט של המקרים מוותרים על חלון קולנועי, אבל כמו במקרה של "בקט" בשבוע שעבר, גם ב"צדק של אב" ( איזה שם אידיוטי בעברית ) אפשר להכתיר את הסרט כ"רמה של 'ישירות ל-DVD '".
הכוכב הגדול הפעם הוא ג'ייסון מומואה, שכל עוד ישמור על רעמת השיער והזקן לא יוכל לטעון נגד "טייפקאסטינג".
שוב הוא איש עם עבר כנראה קרבי, ועם חיבה לקמפינג, מכות וכוח פיזי חזק בידיו וברגליו.
הפעם הוא איש משפחה, עם אישה שמתה מסרטן בעקבות שערוריית העדר ביטוח הבריאות האוניברסלי בארה"ב, ועם בת מתבגרת.
היא מנסה להתגבר ולהתבגר, הוא תקוע בעובדה שבגלל יוקר התרופה שאמורה הייתה להאריך את חיי אשתו, וההסכם שהשיגה ענקית הפארמה שמייצרת את התרופה עם חברה ייצרה תחליף גנרי, נמנע ממנו להציל את אשתו.
למומואה אין מגוון רחב מדי של הבעות ושל מתודות משחק, אבל בניגוד לאחרים אצלו זה עובד, כי משהו באישיות הכללית שלו כובש את הצופה .
לכן הוא תלוי בתסריט.
באחוזים, הוא פחות מדבר ויותר מרביץ, וגם זה בסדר גמור.
הבעיה היא בתחושה הכללית שראינו אלף סרטים כאלה, ופרקים של דרמות רפואיות על תרופות יקרות אנחנו מכירים מחיי היום יום.
למרבה המזל, הבת של מומואה, בגילומה של איזבלה מרסד, היא בגדר תגלית של ממש.
הסרט מתעכב עליה גם בפתיחה וגם בהמשך, ולא במקרה. לא נוסיף מעבר לכך מחשש לספוילר.
מרסד כובשת את המסך יותר מאביה ואימה ביחד, ומצליחה לעורר רגש חם גם כשהיא אמורה לעורר אותו.
היא כועסת, עצובה, אבל גם רוצה להמשיך בחייה, מה שאביה לא מאפשר לה.
ויש לה גם צד קטלני , "בדאסס" של ממש.
מרסד יוצאת מהסרט הזה וידה על העליונה- פופ טארטס משוכנע , שהיא עוד תוביל בעתיד סרטים שוברי קופות, אולי אפילו פרנצ'ייז משלה.
בינתיים נסתפק ב"צדק של אב", שבו יש טוויסט אחד גדול, שנאמר בכנות הפתיע את פופ טארטס, ולאחריו חשיפה מלאכותית ולא מספיק ברורה של זהות הרשע הגדול שמאחורי הכל.
יש גם רוצח שכיר חצי פילוסוף , עם כל קלישאות הז'אנר, כולל מבט ארוך על עצמו במראה אחרי שרצח מישהו, אבל בסך הכל התוצאה הרבה פחות גרועה מ"בקט" ואפילו יותר טובה מרק "נסבלת".
סרט מטומטם ביותר, הטוויסט בכלל מוציא אותו מכל היגיון, כאילו נמאס לשחקן לשחק באמצע הסרט ובחרו לעשות השלמות עם כפיל.