על הנייר, "בקט" הוא הבילוי המושלם לערב שבת בבית:
סרט מתח, עם ניחוח קונספירטיבי, נופים יפהפיים של יוון ושחקן ראשי מוצלח ומצליח: ג'ון דייויד וושינגטון מ"שחור על לבן" ו"טנט".
על הנייר.
כי במעבר מהתסריט למסך שלנו, "בקט" התגלה כיצירה בעייתית ביותר.
פופ טארטס צלח את הצפייה בסרט בקושי רב, וזה כשמדובר בסרט שנמשך נטו 105 דקות בלבד.
הוא פשוט לא מעניין מספיק.
זה מתחיל בזוג אמריקאי שמטייל ביוון.
הם מתחילים את הסרט במייקאפ סקס, ואחר כך מפזרים רמזים לא ברורים: הם סטו מהמסלול המתוכנן של הטיול, האישה יודעת יוונית ומדברת על עצרת פוליטית חשובה שאמורה להיערך מחוץ למלון שבו שהו באתונה, הבעל שכח להתקשר לאשר את ההזמנה לצימר.
אוקיי.
כל זה אמור להתחבר מתישהו כשיתחיל האקשן, נכון?
אבל עד שמתחיל האקשן, אלוהים.
בתחילה הם נקלעים לתאונת דרכים עם תוצאות טרגיות, והבעל האבל לא מצליח להבין מה קורה סביבו.
מצד שני, הוא בהלם ופצוע, אז זה די הגיוני.
גם חזרתו למקום התאונה הגיונית, כדי להתאבל.
ואז, אחרי יותר מחצי שעה של סרט, מתחיל סוף סוף האקשן, כשלעבר הבעל נורות יריות ללא כל סיבה נראית לעין.
הוא מתחיל להימלט, ורודפיו השלומיאלים, שלא מצליחים להרוג אותו למרות הזדמנויות רבות מספור, פוגעים בכל מי שסייע לו על הדרך.
אחרי קרוב לשעה של סרט הוא פוגש בשתי פעילות פוליטיות דוברות אנגלית, וסוף סוף מחבר את הנקודות ומבין , לכאורה, מדוע רודפים אחריו.
הבעיה היא שהסיבה היא כל כך קלושה, שבשלב זה הצופה רק רוצה שהסרט ייגמר, כדי שיוכל לשכוח ממנו כמה שיותר מהר.
בהמשך הוא נתקל בפקיד מסתורי בשגרירות ארה"ב, מגיע לעצרת המדוברת מתחילת הסרט, ופוצח במרדף חתול-עכבר, שבו הוא העכבר ואז פתאום הופך לחתול.
זה מעצבן בדיוק כמו שזה נשמע.
חבל.
אפשר לוותר.
לגמרי אפשר לוותר.