אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
שנתיים קשות עברו על חובבי מארוול.
נכון, הסדרות של "דיסני פלוס" סיפקו בידור מצוין , למי שהצליח לשים ידיו עליהן.
אבל החווייה הקולנועית נעלמה, וכעת- בחסות דעיכת נגיף הקורונה- היא חוזרת ובגדול עם קיץ עמוס במיוחד.
"האלמנה השחורה", באיחור של שנה מהמועד המקורי, הוא למעשה הסרט הראשון מאז "הנוקמים: סוף המשחק".
סביר מאוד, שרבים מהצופים של "סוף המשחק" יתאכזבו מ"האלמנה".
זה לא סרט באותו סדר גודל.
"סוף המשחק" סגר שלל קווי עלילה והביא לנו שלל גיבורי על בבת אחת, בדרמה אימתנית גדולה מהחיים.
"האלמנה" מתרחש בכלל בין "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ל"הנוקמים: מלחמת האינסוף".
הוא סרט קטן הרבה יותר, והוא גם שונה משמעותית מסרטי מארוול שקדמו לו: זהו, קודם כל, סרט שבוחן לעומק את דמויותיו.
לאחר מכן, זהו סרט פעולה לכל דבר, אקשן כמעט ללא הפסקה.
בסוף, זהו גם סרט קומיקס.
לכן פופ טארטס לא הופתע לקרוא תגובות מאוכזבות מהסרט, אבל מפציר בכל מי שסומך עליו: לכו לראות את "האלמנה השחורה" בקולנוע, אל תיתנו לבלוגרים זבי חוטם שותי אספרסו להרוס לכם אחלה סרט שבעולם.
רק שיהיה ברור- זה לא המשך ל"הנוקמים: סוף המשחק", וזה גם לא פתיחת שלב חדש במארוול.
זהו סרט, שנוצר גם בעקבות ההצלחה האדירה של "וונדר וומן" אצל המתחרים, וגם בעקבות הזיהוי הנכון אצל הבוסים של מארוול, שסקרלט ג'והנסון הצליחה ליצור דמות חשובה למערך הקולנועי שלהם, חשובה עד כדי כך שכדאי לאפשר לנו לגלות יותר על עברה.
ואכן, ידענו שנטשה רומאנוף היא דמות עם עבר, שכמעט ולא נחקר בסרטי מארוול הקודמים.
למרבה המזל, יש לה עבר עשיר במקור הקומיקסי, והיא אכן החלה את דרכה כסוכנת סובייטית שפעלה נגד ש.י.ל.ד , בימים שבהם המלחמה הקרה השתקפה מעל דפי הקומיקס.
העריקה שלה אל שורות הנוקמים ואל חיקו של ניק פיורי הוזכרה בקצרה בדיאלוג שניהלה עם לוקי ב"הנוקמים" הראשון, ועכשיו אנחנו מקבלים את הסיפור המלא.
כולל, כמובן, המשפחה הבלתי נמנעת.
יפה עשו מארוול, שלא חסכו בשחקני משנה. וכמובן, אחרי ההצלחה שלהם מאז 2008 יהיו מעט מאוד שחקנים, שיסרבו להצעה מקוין פייגי.
כך מגיעה לכאן רייצ'ל וייס בתפקיד לא גדול במיוחד, וכמובן דייויד הרבור שבזכות "דברים מוזרים" הפך למבוקש מאוד בהוליווד, והכוכבת הבריטית העולה פלורנס פיו בתפקיד האחות ילנה.
יש גם את ריי וינסטון, בתפקיד הגנרל האכזר שיצר תא סודי של מתנקשות , שסרות למרותו, וממנו הצליחה נטשה שלנו לברוח מזמן.
כעת, כשאחותה מנסה לברוח גם כן, הן שבות לשתף פעולה, תוך כדי טינה הדדית אינסופית, ודיאלוגים משעשעים.
הרבור, בכישרון קומי אדיר, אחראי לכמה מהרגעים הקורעים בסרט, וכשנדמה שהמועקה גדולה מדי, אפשר לסמוך עליו שיפציע עם בדיחה או סצינה שתצריך הומור פיזי משובח.
ובעיקר- יש אקשן, המון אקשן.
לא במקרה מראים לנו את נטשה צופה באחד מסרטי ג'יימס בונד בתחילת הסרט (מונרייקר המושמץ ). הרמיזה ברורה- נטשה היא מרגלת, אחותה היא מרגלת, יש לנו כאן מותחן ריגול.
גם קפיצות רבות על גגות ומגגות יש לנו כאן, ריפרור לג'ייסון בורן, שהיה הראשון בעת החדשה שהשתמש בסצינות האלה.
מרדפי מכוניות, מרדפי אופנועים, בסיס סודי ברקיע, מה לא?
בסוף זהו אחלה סרט של מארוול.
נ.ב.
אם לא הבנתם את הסצינה שאחרי הכותרות, ואת הדמות שמגיחה שם- תצטרכו לצפות ב"הפלקון וחייל החורף" של דיסני פלוס.
