אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
סינמטק תל אביב מציג:
אירועים מיוחדים לחודש מאי!
באולמות הסינמטק ובסינמטק VOD
פסטיבל אפוס- הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות – 1-5.5.21
בסיומה של שנה מאתגרת, שבה התרבות כמעט שנעלמה לנו, החלטנו לחזור אל הסרטים הישראליים בנושאי תרבות ואמנות שכמעט ונשכחו. עבור הצעירים שבינינו, שמעולם לא זכו לצפות בהם, זו תהיה למעשה חוויה של צפייה בסרטים חדשים
מכתבים ברוח |1.5.21
אלתרמניה | 2.5.21
אנאפאזה | 2.5.21
נוף עם מאיר פיצ'חדזה + גנרל שוורצפוט | 3.5.21
הדוד פרץ ממריא | 3.5.21
סיפורה של באשה + מחבואים | 4.5
הכלה וצייד הפרפרים + רק לא לחשוב שני פעמים (הצוענים של יפו) | 4.5.21
תצלומיי 1952-2002 | 5.5.21
רצח בשבת בבוקר | 5.5.21
8 סרטים של גודאר – 1-30.5.21
בדצמבר 2020 חגג ז'אן לוק גודאר 90 חורפים. גיליון מס' 222 של כתב העת סינמטק הוקדש בחלקו לבמאי איקוני ומהפכן ששינה בשנות השישים את אמנות הקולנוע. מסיבות הידועות לכולנו לא יכולנו ללוות את כתב העת עם הקרנות סרטיו. במהלך חודש מאי נערוך מחווה עם שבעה מסרטיו המוקדמים (אשר, יש להודות, גם הנגישים ביותר מבין יצירותיו), כולם אבני דרך בתולדות הקולנוע: "עד כלות הנשימה", לחיות את חייה", "אישה היא אישה", "אישה נשואה", "חבורה נפרדת", "פיירו המשוגע" ו"אלפאוויל". ובנוסף נקרין סרט מהמילניום הנוכחי שחוגג 20 שנה, "הלל לאהבה". הסרטים הקלאסיים יהיו זמינים ב-VOD של הסינמטק מסוף חודש מאי אחרי הקרנתם על המסך הגדול.
באולמות יוקרנו הסרטים:
עד כלות הנשימה 1.5.21
לחיות את חייה 3.5.21
אישה היא אישה 4.5.21
חבורה נפרדת 5.5.21
פיירו המשוגע 8.5.21
אלפאוויל – 9.5.21
הלל לאהבה – 11.5.21
אישה נשואה – 30.5.21
מועדון הסרט הקולינרי- געגועים מתוקים – 6.5.21
ג'יאני הוא רווק בן חמישים פלוס, עדיין ילד של אמא, שחי איתה בדירתה הרומאית. לפרנסתו הוא לוקח על עצמו "בייביסיטינג" על שתי זקנות נוספות – אמהותיהם של מנהל מתחם המגורים שלו ושל הרופא שלו – תמורת כסף שמכסה את החשבונות השנתיים. הסיטואציה היא תירוץ נפלא לקומדיית מצבים שכוללת גם הרבה סמים בתוך התה קמומיל של הסבתות.
'שחור' הקרנת בכורה חגיגית – 6.5.21
הקרנה חגיגית לרגל הרסטורציה של סרטה פורץ הדרך של חנה אזולאי-הספרי. הסרט עוסק בהתמודדותה של רחל, צברית בת 13, בשדים האופפים את חיי משפחתה המרוקאית המסורתית בישראל של ראשית שנות ה-70. כשפים ("שחוּרים") הם הפתרון לכל בעיה בחיי היומיום של המשפחה. בלב הסיפור מסתתר חטא כבד המעיב על חייה של הגיבורה וחונק אותה ללא הרף. חנה אזולאי־הספרי כתבה את התסריט החצי-דמיוני על עצמה ועל ילדותה. לראשונה בקולנוע הישראלי הוצגה גיבורה מזרחית מהפריפריה שעוסקת באופן אמיץ בשאלות של זהות אישית, נשית וקהילתית, באשמה ובהשלמה עצמית. "שחוּר", שזכה בפרס אופיר לשנת 1994, ניסח מחדש את שיח הזהויות בחברה הישראלית ופרץ דרך לקולנוע ישראלי רב תרבותי.
סדרת הבמאיות ממשיכה –
סדרת הקרנות ומפגשים עם במאיות בעקבות סרטה של סמדר זמיר "על כסא הבמאי יושבת אשה".
אישה עובדת + שיחה – 2.5.21 – החיים במקום העבודה של אורנה הופכים בלתי נסבלים. הבוס שלה בחברת הנדל"ן, בני, מעריך ומקדם אותה, אך בה בעת מנסה לפתותה ומציק לה. במקביל, המסעדה החדשה שפתח בעלה לא מתרוממת, ואורנה הופכת למפרנסת העיקרית של שלושת ילדיהם. כשעולמה מתנפץ, היא נאלצת לאסוף את השברים ולהילחם על עבודתה ועל ערכה העצמי.
שלוש אמהות + שיחה – 9.5.21 – פלורה, רוז ויסמין הן שלישייה שנולדה בקהיר לפני יותר משישים שנה. היום הן מתגוררות יחד בישראל, מרוששות ובודדות. במצב נואש זה הן חושפות בפני רוחה, בתה של רוז, את סיפור חייהן רווי הסודות והשקרים על מנת לנקות את מצפונן. סיפור על נאמנות, בגידה, הקרבה וזיכרונות והמחיר שמשלמים עליהם. הסרט זכה בפרסי אופיר על צילום ועיצוב תלבושות.
נדיה שם זמני + שיחה – 23.5.21 – מאיה גולדווסר, כוריאוגרפית ראשית בלהקת מחול, חולקת את חייה עם יואב, פקיד גבוה במשרד המשפטים ושני ילדיהם. היא מסתירה את העובדה כי נולדה למשפחה מוסלמית במזרח ירושלים כנדיה. עתה, לאחר למעלה מעשרים שנה, העבר שב לרדוף אותה. יואב, שמכיר את מאיה כה טוב, מבין כי משהו מטלטל את חייה, למרות סירובה להודות בכך. הוא חושף את זהותה, מתעמת עם מאיה, בידיעה כי שום דבר לא ישוב להיות כפי שהיה.
עפולה אקספרס + שיחה – 30.5.21 – בתיה ודוד עוזבים את עפולה ומגיעים לעיר הגדולה, תל־אביב, כדי להגשים את חלום חייו של דוד – להיות קוסם. החיים בעיר הגדולה לא פשוטים, ודוד מתקשה לייצר לעצמו קריירה. הבעיה היא שהוא פשוט לא קוסם טוב, ומסרב להכיר במציאות. הרדיפה אחר החלום ואי היכולת להכיר בכישלון מעוררים קשיים בין בני הזוג וגורמים לבתיה לעזוב את דירתם הקטנה והמתפוררת בדרום העיר.
מחווה לזכרו של גיל תורן 1962-2020 – 10.5.21
גיל תורן היה מבכירי אנשי הפוסט סאונד בישראל ב-25 השנים האחרונות. למד הנדסת קול בבית הספר SAE באנגליה. בעשור הראשון של הקריירה שלו עבד כטכנאי מוזיקה והיה שותף בהקלטת אלבומים לבכירי האמנים בארץ. בין היתר היה שותף ב"אם ננעלו" של עופרה חזה – הקטע המוזיקלי הישראלי המצליח ביותר בעולם. בשנת 1995 החל את דרכו בעולם הקולנוע כמעצב פסי קול ומיקסר לסרטים. הסרט הראשון עליו עבד היה "קלרה הקדושה" ומשם המשיך לעוד עשרות רבות של סרטים עלילתיים תיעודיים וסדרות טלוויזיה, וזכה בשלל פרסים, ביניהם 8 פרסי אופיר. במקביל לעשייה האמנותית עסק גיל בפיתוח תחום הפוסט סאונד בארץ. במסגרת המחווה לזכרו סינמטק תל אביב יקרין 13 מהסרטים הבולטים שעיצב להם את הפסקול ותתפרסם חוברת מאמרים מאת יוצרים שעבדו איתו.
יוקרנו הסרטים :
שנת אפס – 10.5.21
קלרה הקדושה – 11.5
זולגות הדמעות מעצמן – 13.5.21
וילה תומא – 14.5.21
סיפור אחר – 15.5.21
כנפיים שבורות – 16.5.21
עיניים פקוחות – 17.5.21
הבלדה לאביב הבוכה – 18.5.21
שליחותו של הממונה על משאבי אנוש – 20.5.21
נדיה שם זמני + שיחה – 23.5.21
ללכת על המים – 25.5.21
ההתחלפות 2.0 – 30.5.21
עפולה אקספרס + שיחה – 30.5.21
שבוע הקולנוע האוסטרי – 11-17.5.21
הבחירה של שבוע הקולנוע האוסטרי, אשר מהדהדת נושאים של קושי ואי וודאות, מציעה השנה גישות מרובות לסיפורים של צער, מאבק וסבל ומציגה מגוון של דמויות מדהימות, גורלות ומרדפים אחרי התגברות.
ב"האוסטרים האחרונים" לוקאס פיטשהיידר מתעד את החיים בכפר נידח בהרי הקרפטים באוקראינה, המאוכלס על ידי צאצאי אוסטרים שהועברו ממערב למזרח במאה ה- 18, והוא עוקב אחריהם ככל שהם עומדים בפני החלטות גורליות, כשהם נקרעים בין עזיבה לשהייה.
"מוכר הטבק" מאת ניקולאוס לייטנר בוחן את הידידות בין עלם לבין זיגמונד פרויד ואת ההשפעה שה"אנשלוס" פורש על חייהם ועל הקשר המיוחד שלהם.
"מאוטהוזן: שני חיים" מספק את הזיכרון שובה הלבשל שני גברים בתקופת היותם במחנה ההשמדה האוסטרי בזמן השלטון הנאצי – אחד כאסיר, אחד כשוליה. יצירת המופת הקולנועית "נשים ללא גברים" מאת שירין נשאט מתארת את חייהן ואתגריהן של ארבע נשים על רקע המהומה הפוליטית והחברתית בטהראן בשנות החמישים.
"נובאדי" מאת קארל מרקוביץ' מציג מפגש קצר ובעל השפעה בין גמלאי אוסטרי לפליט אפגני שמטרתו חיים טובים יותר באירופה.
המנסרים מטקסס | מועדון הסרטים לבע״ח (בעלי עצבים חזקים) – 13.5.21
קניבליזם, בזיזת קברים ומסורים חשמליים בסרטו המכונן של טובי הופר. קבוצת צעירים עושה את דרכה בכבישיה העקלקלים של טקסס, לוקחת טרפיסט מופרע ששולף סכין ונפטרת ממנו רק כדי להבין מאוחר יותר שהוא היה רק הפתיח של הסיוט. עצירה בבית מבודד תעשה להם הכרות עם משפחה של פסיכופאטים חייתיים ועם לת'רפייס המופרע מכולם. הסרט נתן השראה לשורה של סרטי סלאשר, שהפכו לחוד החנית בקולנוע האימה של הסבנטיז.
מועדון הסרט המופרע 133 + התערבות אלוהית – 15.5.21
מ"בוקר טוב ויטנאם" ל"מ.א.ש" דרך "שטח הפקר", "הדיקטטור הגדול" ועד "תל אביב על האש", סכסוכים ומלחמות הביאו כמה מהקומדיות הטובות בהסטוריה. ככל שהסכסוך מורכב, הקולנוע משגשג סביבו עם פתרונות. במפגש נועז יסופר על הקומדיות הטובות בהיסטוריה שנוצרו בגלל סכסוכים, אם מדובר במלחמות ישראל או סתם מלחמת עולם. נבדוק גם מי מהיוצרים שטעו בעובדות נשארו בחתיכה אחת אחרי שהסרט יצא. לסיום יוקרן הסרט "התערבות אלוהית". לא לפספס! בהנחיית אלון גור אריה, במאי תסריטאי ומצביא דגול.
התערבות אלוהית- סיפור אהבה בין ערבי ישראלי, תושב ירושלים, לצעירה פלסטינאית, תושבת רמאללה, אהבה שמתקשה להתממש בשל אי-יכולתם של השניים להיפגש, אלא במגרש מכוניות לצד מחסום צה"ל. אביו של הבחור, תושב נצרת, קורס בשל התמוטטות העסק ומתאשפז בבית-חולים. בהתרוצצויות בין אביו הגוסס לאהבתו החולה, מנסה הבחור להחזיק את שניהם בחיים, ניסיון שנדון לכישלון. כל-זאת על רקע סיר הלחץ בו אנו חיים, נצרת הקורסת תחת מצוקה כלכלית, ירושלים רווית המתחים והעימות המתמשך בשטחים. בסצנות מעודנות ומלאות הומור מצליח הבמאי, המגלם את הדמות הראשית בסרט, להעביר את המסר כמעט ללא מילים. סולימאן עובר מתמונה לתמונה ללא קישור הכרחי, והסרט מתגולל בסגנון מופשט המזכיר את סרטיו של ז'אק טאטי. זוכה בפרס הפליקס (האוסקר האירופאי) לסרט הזר הטוב של 2002. זוכה בפרס צוות השופטים ובפרס הביקורת הבינלאומית פסטיבל קאן 2002
פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-16 – 20-31.5.21
המהדורה ה- 16 של פסטיבל הקולנוע הצרפתי תיפתח ביום חמישי 14 במרץ. גם השנה הכינה מנהלת הפסטיבל קרולין בונה תוכנית מגוונת המשלבת בין סרטים מצליחים בביקורות ובקופות מהשנה האחרונה בצד כמה קלאסיקות מרגשות ומחווה מיוחדת למלחין מישל לגראן שהלך לעולמו לפני זמן קצר.
רבים מסרטי הפסטיבל מועמדים לפרסים רבים במסגרות שונות, פסטיבלים ותחרויות סיכומי השנה. רבע מבין סרטי הפסטיבל בוימו ונכתבו על ידי נשים. כתמיד נציג גם ארבע קלאסיקות ממיטב הקולנוע הצרפתי שלא נראו על המסך הגדול כבר זמן רב.
את הפסטיבל יפתח אחד הסרטים הטובים והמצליחים של השנה בצרפת "לשחות או לא להיות". הבמאי ז'יל ללוש יגיע לכבד את הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל.
לפני מספר שבועות הלך לעולמו המלחין מישל לגראן, שהלחין את המוזיקה לעשרות סרטים בצרפת ובהוליווד. כמחווה ללגראן נקרין את "מטריות שרבורג". שלוש הקלאסיקות האחרות הן סרטו של ז'אק ריווט "פריז שייכת לנו", סרטו של ז'וליאן דוביבייה, "פפה לה מוקו" סרט הפשע עם ז'אן גאבן, והדובדבן שבקצפת "חגיגה במאי" סרטו של לואי מאל בכיכובם של מישל פיקולי ומיו מיו.
הסרטים מתורגמים לעברית, ורובם מתורגמים גם לאנגלית.
הפסטיבל מופק על ידי חברת ההפצה עדן סינמה בע"מ בראשות קרולין בונה והמכון הצרפתי בישראל ונערך בחסות יוניפרנס פילמס, המכון הצרפתי בפריז ועיריית תל אביב-יפו מחלקת מופעים.
תכנית סרטים ישראליים תיעודיים:
אהובה עוזרי צלצולי פעמונים – 13.5.21 – סרט מוזיקלי חברתי, זוכה פרס המוסיקה לסרט תיעודי הארוך פסטיבל הקולנוע ירושלים 2020. ב-1999, אחרי 23 שנות שתיקה, המוזיקאית המחוננת אהובה עוזרי עובדת על קאמבק ומקליטה אלבום חדש – "צלצולי פעמונים". עוזרי, שנחשבת למלכה הראשונה של הזמר המזרחי, יושבת בבית ומתפרנסת מעבודתה כטבחית במסעדת בשרים אחרי שלא הצליחה לתרגם את כישרונה הנדיר להצלחה מסחרית. אירוע חד פעמי לכבוד מסע שלמה:
הסרט ירוסלם – 24.5.21 – באתיופיה הצמידו להם את כינוי הגנאי פלאשים שפירושו גרים, זרים. בארה"ב העדיפו את המונח Black Jews, בישראל הם יהודי אתיופיה. הם עצמם מעדיפים להיקרא 'ביתא ישראל'. סיפור "יציאת אתיופיה" הוא סיפורה של כמיהה דתית יוקדת שהועברה מאב לבן, במשך אלפי דורות, לירוסלם שחוטי זהב קשורים בה, ירוסלם שהייתה לירושלים, בירת מדינת ישראל. 21 שנה ליציאה מלבנון.
ארבע אמהות – 25.5.21 + בתום הסרט תתקיים שיחה עם היוצרים – זהו סיפורן של אמהות שהחליטו לא לקבל את המלחמה בלבנון כפי שהיא. עכשיו, כשהבנים שלהן משרתים שם, החרדה שלהן הולכת וגוברת. בשנת 1997, בעקבות אסון המסוקים בו נהרגים 73 חיילים, הן יוצאות למחאה תוך מאבקים חברתיים, ציבוריים ופוליטיים כדי להוציא את צה"ל מלבנון ולהציל את הבנים שלהן. זהו סרט על מחאה עממית שהצליחה לשנות מציאות.
נשף מכבי האש- סרטו הראשון בצבע של מילוש פורמן מתמקד בנשף שפלוגת מכבי האש של עיירה קטנה מארגנת לכבוד יום הולדתו השמונים ושישה של נשיאה. גולת הכותרת של האירוע: תחרות יופי. אלא שחברי וועדת המיון בתחרות מתקשים למצוא מועמדות ראויות, וכאשר כבר מתאספות שמונה עלמות, לא ברור מה עליהן לעשות. כדי להוסיף מבוכה על מבוכה, פורצת שריפה בעיירה ומכבי האש מטפלים בה באותה שלומיאליות… “נשף מכבי האש” הוא סאטירה עוקצנית על משטר שבו שום דבר לא הולך כשורה, אבל פורמן מצליח לארוז את הביקורת הפוליטית שלו בתוך קומדיה מעולה, מצחיקה מאד: יש כאן אירוניה רחומה על גבריות, שוביניזם, ופרובינציאליות שמצליחה להצחיק ולגעת ללב גם יחד.
הזלילה הגדולה – סרטו הפרובוקטיבי של מרקו פררי ("חלום של קוף"). ארבעה חברים בורגנים בגיל העמידה מחליטים להתכנס לסוף שבוע המושתת על אורגיות של אוכל וסקס כשהמטרה הסופית: "לאכול עד מוות". הם שוכרים מספר זונות ומכינים כמויות אוכל מפלצתיות כדי להגשים את המטרה. לא לבעלי עצבים חלשים.
פאי – פיצ'ר הביכורים המרתיע והמהפנט של דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום") הוא פרופיל של נפש שסועה – דמותו של מתמטיקאי גאון השואף להגיע למשמעות הקיום באמצעות הערך המתמטי "פאי". האובססיה שלו הופכת לפסיכוזה פרנואידית, שכוללת כנופיית חרדים עם הרבי שלהם, וקבוצת ברוקרים בבורסה שמעוניינים לגזול את התגלית לצורכיהם הכלכליים. יצירה מטרידה, מצולמת בשחור-לבן המעניק לה איכויות אקספרסיוניסטיות, על רקע פסקול אלקטרוני שורט.
ויואריום – יצירה פסיכוטית בכיכובם של אימוג'ן פוטס וג'סי אייזנברג על זוג צעיר שבא לראות בית בשכונה פרברית ומוצא את עצמו תקוע בסיוט הבורגני בלי אפשרות לצאת ממנו.
פעם היתה ילדה – חייה של נועה נעים בתחום צר בין פחד ממחלה קשה, בדידות ואובדן של היכולת לישון.
אישה- ילדה אבודה, שמוכנה לעשות הכל כדי לזכות ולו לרגע במבט אוהב או במגע.
יצירה ארכיונית קולנועית המעלה על נס נשיות פרועה ונועזת של עשרות גיבורות מיותר מ-200 סרטים שבוימו על ידי נשים בישראל החל מ-1969 ועד היום. הדמויות השונות מתלכדות לגיבורה ארכיטיפית אחת, שתובעת ומנסחת את עצמיותה ומיניותה כשהיא מיטלטלת בין עונג ופגיעה, בין ניכור ותשוקה. מי היא אותה אישה? כיצד דמיינו אותה עשרות הבמאיות של הקולנוע הישראלי?
