יום ראשון , יולי 25 2021
צילום: יח"צ בית ליבלינג

יח”צ: בית ליבלינג נפתח מחדש

בית ליבלינג גאה להציג:

״ברוכים הבאים לרה_פאבליק״

Welcome to the Re_Public

פתיחה מחודשת!  6.5.21 | חמישי | 20:00

welcometotherepublic.org

 

בפרויקט זה מבקש בית ליבלינג – מרכז תרבות חדש בבית מגורים היסטורי – להכריז על עצמו כ"מרחב ציבורי", מושג חמקמק ולא יציב, בייחוד בימים אלה. לשם כך יוצא צוות המרכז למסע למידה, טקסי מעבר, ושהייה – שלב הכרחי בהסבה של חללי הבית מדירת מגורים לשטח פומבי.

המרכז, הממוקם בבניין מגורים, פועל במצבים משתנים, המעניקים חוויה שונה בטווח שבין פרטי לציבורי, וככזה חוויית הביקור משתנה מחדר אחד למשנהו, לעיתים גם ביחס לזמן ולנסיבות התקופה.

 

העבודות השונות ברחבי הבניין עוסקות במרחב הציבורי תוך תנועה בין שתי נקודות מבט: פנימית – מתוך הבית עצמו, ומהעיר – דרך המרחבים הקיימים סביבנו, דרך התנהגות אנשים במרחב הציבורי והשיח האזרחי החדש שנוצר בו. הפרויקט, שהחל מתגבש טרם המגפה קיבל ממדים נוספים, התמשך והצטבר לאורך תקופה שסופה לא ידוע. 

 

בתקופה האחרונה הוגדר מחדש המרחב הציבורי והפרטי של כולנו , הצטמצם והתרחב בהתאם לצורך ולהנחיות השעה והרחיב את גבולות היכולת שלנו במונחים פיזיים ומנטליים. בניסיון לתפוס את הרגע המתאים – בין סגר אחד למשנהו, בין מאבק פוליטי אחד לשני – הגדרנו את הבניין כקפסולת זמן ומרחב ציבוריים, כזו שתאפשר, דרך המעבר בין חללי הבניין, להגדיר אותם מחדש ולהעניק נקודות מבט נוספות על משמעות המרחב הציבורי עבורנו, כאנשים פרטיים וכאזרחים.

 

בדומה למרחב הציבורי בתקופה זו גם הפרויקט ישתנה בהתאם להנחיות. לפרקים הוא יהיה תערוכה, לעיתים פסטיבל או אירוע, אבל יהיה נגיש ופתוח 24/7 באתר : welcometotherepublic.org

 

עבודות – IN_HAUS

הגבעה – מחוות שכנים / רועי פביאן

העיר ההתנהגותית: חשיפה / רבקה שטרנברג, קרן אבני

רזידנסי הדירה מארח את עירוח / ענת ליטווין, סלי קריסטל קרמברג

אמפיTV / בית הספר של העיר

תשתיות של איכפתיות / feld72

המרחב החמישי / יאקוב שטנצני, הדס טובל

 

עבודות – ON_LINE

גוף ללא איברים / לילך שטייאט, גבי שיליג

איים ברשת / ליאור זלמנסון

פרטים כלליים

אתר התערוכה: https://www.welcometotherepublic.org/

תמונות: https://photos.app.goo.gl/SuwZWQrKtRxB7KhB9

אירוע הפתיחה באתר המרכז: https://www.lieblinghaus.org/event-details/Welcome-to-the-Re-Public-Re-Launch

איוונט הפתיחה בפייסבוק:

https://www.facebook.com/events/2890620864532158

 

אירועי סופש הפתיחה

חמישי, 06/05, 20:00 – אירוע מרכזי – פתיחה מחודשת והשקת פביליון ׳המרחב החמישי׳

שישי, 07/05, 10:00 – סדנאת קליעת מחצלות בפביליון החדש

שישי, 07/05, 11:00 – סיור הליכות ג׳יין: לקרוא אדריכלות

שבת, 08/05, 10:00 סדנאת קליעת מחצלות בפביליון החדש

שבת, 08/05, 12:00 – סיור אוצרת בתערוכה

 

לפרטים נוספים ויחסי ציבור :

mira@mirabeinart.com

ada@mirabeinart.com

itamar@mirabeinart.com

 

 

 

 

The Public Space Season re_opening 6.5.21

In this project, the Liebling Haus – a new cultural center in a historical residential building – seeks to declare itself as Public Space, an elusive inconsistent concept, especially these days. To this end, the Center’s staff embarks on a journey of learning, rites of passage and stays – a necessary step in converting the spaces of the house from a residential apartment to a public place.

The Center operates in alternating situations, providing a different engagement on the private and public scale, when visitors’ experience varies from one room to the other, sometimes depending on the occasion and circumstances.

The works featured throughout the building explore public space as they shift between two points of view: internally – from within the house, and from the city to our surroundings, reviewing our behavior in public space and the new civic discourse created within it. The project, which began to take shape before the pandemic, expanded into new dimensions, evolving and extending over an unknown period.

Recently, public and private space has been redefined for all of us, shrinking and expanding according to requirements and regulations, augmenting the limits of our physical and mental abilities. Attempting to capture the right moment – between one lockdown and another, one political struggle and the other – we defined the building as a time and public space capsule, which will allow us to redefine these concepts through the transition between the building’s spaces, providing additional perspectives on public space for us, as individuals and citizens.

Like public space in those challenging times, the project will also change its nature according to health regulations. Sometimes it will be an exhibition, sometimes a festival or event, but it will always be accessible online: welcometotherepublic.org

IN_HAUS artworks

The Hill – Neighbors’ Tribute . Roy Fabian 

The Behavioral City: Exposure . Rebecca Sternberg, Keren Avni

Urban Artistic Hosting Platform at HaDira . Anat Litwin, Sally Krysztal

AmphiTV . The School of The City

Caring Infrastructure. FELD72

The Fifth Space. Jakub Szczęsny, Hadas Tuval 

ON_LINE artworks:

Body without Organs. Lila Chitayat, Gabi Schillig

Islands in the Stream, Lior Zalmanson

 

Curators: Sabrina Cegla, Eran Eizenhamer, Sharon Golan-Yaron, Shira Levy-Benyemini

Scenography, design, and production: Anat Levy

Graphic design: Efrat Goldman

Linguistic editing and translation: Ronni Shani

Multimedia and installation: Gamliel Sasportas,Adi Hadar 

Artistic director: Shira Levy-Benyemini

Logo & Web design: Maya Cohen

Web development: Gal Cohen

Observation tasks: Rotem Volk & Anat Levy

 

Partners: German Ministry of Culture, Tel Aviv-Yafo Municipality, Tel Aviv Foundation, Austrian Embassy, ​​Adam Mickiewicz Institute, Polish Ministry of Culture.

 

Info

Exhibition website: https://www.welcometotherepublic.org/

Photos: https://photos.app.goo.gl/SuwZWQrKtRxB7KhB9

Opening event: https://www.facebook.com/events/2890620864532158

 

Opening weekend events

Thursday, 06/05, 20:00 – Reopening and Launch of the Fifth Space Pavilion

Friday, 07/05, 10:00 – Mat Weaving Workshop in the Fifth Space

Friday, 07/05, 11:00 – The Urban Tour: Reading Architecture – Jane’s Walk

Saturday, 08/05, 11:00 – Mat Weaving Workshop in the Fifth Space

Saturday, 08/05, 12:00 – Guided Tour of the Exhibition

 

תמות מרכזיות בתערוכה ופירוט העבודות

 

  1. המרחב הציבורי כמושג קנייני

הבית המשותף ששטחו לעיתים נותר כשטח הפקר, נוצר בתכנון הערים המודרניסטי כדי לאפשר בעלות וזיקת הנאה לקיום חיי שיתוף בין הפרטים בבניין. עם השנים הפך הבית המשותף למרחב שבו קידוש הפרט והרצון לאינדיווידואליזם נמצא במתח תמידי עם האידיאלים של השיתוף. 

בתקופה המודרנית המאוחרת, שאופיינה גם בקפיטליזם מתקדם, ננטשו הערכים שליוו את קום המדינה בדבר הרכוש המשותף. במקום האחריות החברתית אנו מוצאים מדי יום ביומו את החצרות המשותפות בישראל, ובתל אביב בכלל מהווים מרחבי שארית זנוחים, שטח הפקר, בשני מובנים. האחד, מילולית בהתייחס לפרקטיקת הבעלות הבסיסית שהיא קולקטיבית אולם בסופו של דבר נותרת של "אף אחד". השני, במחויבות לתחזוקה ולטיפוח וכמובן בזכות לזיקת הנאה.

במאמרו "הטרגדיה של נחלת הכלל" (1968) גרס גארת הארדין כי כל מקרה של "commons" יוביל באופן בלתי נמנע לטרגדיה. המסקנה המעשית המתבקשת בעיניו הייתה צמצום תמידי של משאבים המוחזקים כנחלת הכלל ואכיפה מצד המדינה של חוקים ותקנות שמטרתם שימור משאבי הכלל (שטח ציבורי), או, מצד שני הפרטה כללית שתעודד כל אחד מהבעלים לדאוג לרכושו בהצלחה (שטח פרטי). כך, עם השנים, נוצרו המון תקנות וכללים שמגידירם מהו "מרחב ציבורי", מחד, אך אותם "שטחי שארית" בבתים המשותפים שהינם חלק נרחב מהשטחים הפתוחים בעיר, נותרו ללא מענה, למעט אותם מקרים בהם נכנסה לתמונה חברת אחזקה והופרט אותו ניהול משותף שאמור היה ליצור קהילתיות. במקרים רבים, רוכשי הדירות מעדיפים לשתף פעולה עם יוזמת "חברת הניהול" כאשר היא מרחיקה מהם את האחריות התפעולית לתחזוקה וחוסכת מהם את הצורך במפגש ובשיחות המייגעות עם חברי הועד. התוצאה היא כמובן שטחים משותפים מטופחים אך מעבר להעדר הקהילתיות והשיתוף, היא מעקרת את הזכות של הדיירים להתארגן ולנהל את השטחים המשותפים בבניין כראות עיניהם כמו גם כרסום בתחושת האחריות לסביבה בה הם גרים. למעשה, באופן הזה, אותה קהילה שהגיעה להתגורר בעיר כדי להנות מהמגוון האנושי שלה, מוותרת על שימוש במשאבים המשותפים כבסיס לאינטראקציות חברתיות אשר מהווים נדבך מרכזי בהעצמת הסולידריות החברתית.

עבודות קשורות:

 

הגבעה – מחוות שכנים

רועי פביאן

מיקום: בין הבניינים (מזרח)

 

העבודה בוחנת את המרחב שבין הבניינים הסמוכים לבית ליבלינג. בניגוד לחזון הגינון הקהילתי של פטריק גדס, מתכנן העיר תל-אביב, הפך אותו שטח ציבורי-למחצה למרחב שקוף, מוזנח וחסר עניין. זהו מרחב שארית, שנולד מתוך תקנות בנייה וקווי בניין, אולם לאזור הביניים הזה יש איכויות ייחודיות, שמקורן במימד הנפחי ובפוטנציאל קהילתי-שיתופי נשכח. העבודה מציעה להתבונן בשטח שבין הבניינים כמרחב שיתופי, שגבולותיו חורגים את המימד הפיזי אל מארג של יחסי שכנות; העבודה כולה תכלול שלוש פעולות: תיעוד, מפגש שכנים וסימון בשטח. התגבשות הפעולות לכדי יחידה אחת תלויה בהסכמה ותיאום קהילתי. התוצאה הסופית של העבודה תשקף את טיב יחסי השכנות.

 

המרחב החמישי

יאקוּבּ שטנצני (ורשה), הדס טובל (תל אביב-יפו)

מיקום: גג הבית

 

יאקוּבּ שטנצני והדס טובל מגדירים מחדש את הגג כמרחב ציבורי, המעניק לדיירי הבית המשותף הזדמנות לגבש קהילה ולטוות קשרים חדשים תחת חופה ארעית. יחד, הם יצרו מחסה מוצל על הגג של בית ליבלינג. המרחב המקורה – ספק מפרש, ספק אוהל – הוא מקום שבו מוזמנים המבקרים לבחון את הקו הדק המבדיל בין שייכות וחיבור לבין הסתגרות וניתוק.

 

הגגות העירוניים הוגדרו כ״חזית החמישית״ – גישה אדריכלית מודרניסטית על פיה הגג ישמש את כלל דיירי הבניין כמרחב בעל פוטנציאל לגיבושה של קהילה – אולם עם השנים הפכו לסמל של המגמה ההפוכה המאפיינת את העיר העכשווית: ניכוס מרחבי והסתגרות בדלת אמות.

 

כבלי המתכת שמותח שטנצני לאורך הגג הם ה״שתי״ למארג ה״ערב״ שקולעת טובל באמצעות יריעות שקים שמוחזרו, פורקו והונחו בצורה חדשה, ובכך מבקשים השניים לטוות קשרים וחיבורים מחודשים בין השכנים: הדייר החדש בית ליבלינג והבניינים הסמוכים לו. 

 

במרחב החמישי יתקיימו אירועים חודשיים העוסקים בחיבור, שייכות וזיקה למקום ולתרבות.

בשיתוף מכון אדם מיצקביץ׳.

 

  1. הבניין כמרחב ציבורי / פרטי-ציבורי

המונח מרחב ציבורי כבר מזמן הופקע מהשימוש שלו. ההגדרה החוקית אינה תואמת את ההגדרה האישית ומעבר לזה, אפשר שבכל מרחב ציבורי ניתן לפתח את המרחב הפרטי. כך יכולה ישיבה בבית קפה תוך התסגרות בפרטיות להיחשב כפעולה יותר "ציבורית", על אף תחושת הפרטיות שלו.הפרטי והציבורי יכולים להתקיים זה לצד זה בהרמוניה. לעיתים, המרחב הציבורי מחדד עבור אנשים את המרחב הפרטי.

 

הרחובות שלנו הם מרחב ציבורי, כך גם החזיתות של אותם מבנים. בעת הקמתן חזיתות אלה צוידו במרפסות שהפכו אופייניות לאדריכלות התל אביבית.  המרפסות אוישו ותיפקדו כמרחב ביניים, ציבורי ופרטי בעת ובעונה אחת. בעוד בשנים הראשונות, המרפסות חיזקו את התפיסה האוטופית של לכידות וחיבור למרחב הציבורי, ושימשה כמדיום לתקשורת בין הדיירים לעיר,  לאורך השנים, שינויים גלובליים ופיזיים הובילו לניתוק והסתגרות כמעט טוטאליים, כאשר המרפסות החלו נסגרות בתריסים ונבנות באופן משוקע בתוך הדירה. בתקופה האחרונה ניכרים ניסיונות להחזיר למרפסת את ה"פתיחות" ואת קסמה הישן, אולם זו כבר אינה מתפקדת כבעבר. המרפסת שימשה לאורך השנים כמרחב להתנגדות ויצירתיות של הפרט, וכן ליצירת זהות פוליטית. 

 

עבודות קשורות:

 

גוף ללא איברים

מיצב אודיו-מרחבי

לילך שטיאט (תל אביב) וגבי שיליג (ברלין)

מיקום: חזית הבית

  • העבודה תושק במהלך חודש יוני – 

 

המגפה העולמית מעצבת מחדש את המציאות שלנו: הציבורי והפרטי מתחלפים, החוץ מתקפל אל תוך הפנים והדיגיטלי תופס את מקומו של הפיזי. לדברי חנה ארנדט, לא האדריכלות של הסביבה הבנויה היא המכתיבה את המרחב הציבורי, כי אם המפגשים והאינטראקציות האישיות. אולם מה קורה למרחב הציבורי כאשר פעולות ואינטראקציות משנות אותו, ומגדירות מחדש את הפונקציות שהוא ממלא?

 

מיצב גופים ללא איברים בוחן כיצד נוכחותם של גופים ואנשים משפיעה על סוגיות של אחריות אזרחית ויכולת פעולה עצמאית, וחוקר את המקום שבו הציבורי והפרטי מתנגשים, נבדלים ומשתנים. חזית של בניין היא הנקודה הזו: נקודת ההיתוך, אשר בדומה לעור מתפקדת כמעין שכבה מתווכת, שבה נמתח הגבול בין הציבורי לבין הפרטי, בין החוץ לפנים.

 

המיצב שבמרפסת החזית של בית ליבלינג בתל אביב כולל אלמנטים מרחביים היברידיים (עשויים עץ וקצף) המשרתים מטרה כפולה: זהו מבנה נגיש, אשר בו בזמן מהווה אמצעי פרפורמטיבי שמזמין את המבקרים לתצפית על המרחב הציבורי.

 

אוצר המילים המרחבי העשיר של האוביקטים הפרפורמטיביים המלאכותיים הללו מניע את גוף האדם במגוון דרכים ביוצרו חיבור חדש בין גוף, מרחב וסביבה; בין בני אדם. זוהי עבודה רב-חושית, המשלבת מגע וחוויה אודיו-ויזואלית. האלמנטים הבנויים הללו כמו מתעוררים למגע ומפיקים צלילים שהוקלטו במרחב הציבורי (הפגנות, התרחשויות, קולות מתל אביב וברלין), כמו גם הקראות של טקסטים פוליטיים-חברתיים (בהם מאמרה של חנה ארנדט על אודות יכולת פעולה עצמאית, חירות ומרחב ציבורי).

 

רגעים שהתרחשו במגוון מקומות ונסיבות משוגרים אל המרחב הציבורי-פרטי הזה, ומעניקים למבקרים הזדמנות לקיים דיאלוג עם העוברים והשבים. בתוך כך, חלקים אחרים בעבודה מתפקדים כמעין ״מכונות תצפית״, שממסגרות הן את המראה הנשקף מהמרפסת והן את ההתרחשות הווירטואלית בברלין.

 

מיצב גופים ללא איברים הוא אורגניזם קולי, יציר-כלאיים, מבנה מלאכותי שאוסף ובורא רעיונות ומחשבות על אודות המרחב הציבורי באמצעות חוויה רב-חושית.

 

אוצרת: שרון גולן-ירון (בית ליבלינג)

תכנית רזדנסי 'הדירה' מארחת את 'עירוח'

ענת ליטוין וסלי קריסטל-קרמברג

מיקום: דירה לדוגמא

דרך עבודה בחללי הדירה, המכילה שני רבדים: ההיסטורי – דירת המגורים של משפחת שויער משנת 1936, והעכשווי – דירת רזידנסי במרכז תרבות ציבורי, יבחנו האמניות ענת ליטוין וסלי קריסטל את היחסים בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, ובין הבית לעיר. במהלך שהותן בבית, כחלק מתכנית רזידנסי ׳הדירה׳, הן יתחקו אחר הפוטנציאל הגלום בפעולות האירוח והתארחות במרחב זה על רקע המציאות העירונית המשתנה ובצלה של מגפה, כאשר הבית מסתמן כעוגן תרבותי, כבמה ליצירת ביטוי אמנותי ואזרחי וכמרחב ציבורי חדש. השהות בדירה נרקמת כתהליך פרפורמטיבי מתמשך של חקירה ויצירה, המשלב דיאלוג עם הקהילה המקומית והמקצועית. תהליך העבודה יהיה פתוח לציבור — המבקרים בבניין והגולשים באינטרנט — ובסופו יושלם ויוצג כתערוכה. פרק שהות זה מהווה נדבך נוסף בעירוח — פלטפורמה העוסקת בפרקטיקות ביקורתיות של אירוח אמנותי בעיר ובניסיון להגדיר מחדש את תפקיד האמן והאמנות ביצירתה של עירוניות אחרת. עירוח הינו חלק ממחקר הדוקטורט של ליטוין במסלול תכנון ערים ואזורים של הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בהנחיית פרופ' רחל קלוש.

אוצרת התכנית: אדריכלית סברינה צגלה

  1. דיון מושגי במרחב הציבורי – המרחב הציבורי כמושג תרבותי 

התערוכה מבקשת לחזור אחורה בזמן אל המרחב ששימש את היווצרות החברה והדמוקרטיה, ובהמשך את המחשבה העירונית, מההגות הסוקרטית והפוליס, דרך אסכולת פרנקפורט, הברמאס ופיתוח החשיבה הפוליטית על המרחב, כדי להבין לעומק את תפקידו של המרחב הציבורי. בספרה, חנה ארנדט מתייחסת למרחב שתפקידו לייצר שיח הציבורי, כינון חברה אזרחית בערים החדשות. למרחב הציבורי יש ישות משל עצמו, ללא קשר רק לביטוי הפיזי. זוהי עמדה רעיונית הנשענת על יחסי הכוחות בין העם וההגמוניה.  פעולת האזרחות מחייבת שיהיה לה מרחב ציבורי פומבי. ברגע שיש חלל מחוץ לדלת אמותינו, והוא פומבי, עומדת בפנינו ההזמנה להתערב, לשוחח, לדון בזכויות שלנו כבני אדם. בהדרגה הפנאי תפס מימד רחב יותר מהתפקיד שלנו כאזרח, ובכך החל בלבול בין המרחב הפרטי לציבורי. אם פעם ההיבט הפיזי היה לב האפיון של המרחב הציבורי (גודלו, מיקומו של המרחב ביחס להגמון וכו'), כיום הפעולה היא זו שמגדירה את הצלחתו כמרחב "ציבורי". היום יותר מתמיד ניתן להבין כי מרחב ציבורי אינו יישות מוגדרת ומוחלטת. הוא מייצג יחסים משתנים, ארעיים בין בני אדם ובינם לרשות. והכי חשוב, הוא נתון לציבור כדי להפוך למרחב ציבורי. 

כפי שטענה חנה ארנדט, המרחב הפוליטי יכול להופיע רק בתוך ודרך אתרים-ציבוריים בהם אנחנו נעים בין השווים-לנו, מחליפים רעיונות ופועלים ביחד. אבל קיומה של "דמוקרטיה" לא מבטיח קיום הרמוני וחיובי לכולם. המרחב הציבורי הוא לא רק המקום החופשי והנגיש לנוכחות שוויונית ופעילות ציבורית. הוא המקום בו גופים שונים נאבקים ביניהם על השאלה מיהו הציבור: מי מוכל בתוך או מודר מתוך היישות הקולקטיבית המדומיינת. המאבק הזה גם הוא מאבק דמוקרטי וההיקבעות החברתית שהייתה משתרשת בלעדיו מאפיינת משטרי גזע או משטרים טוטליטריים. לכן גם המבט על המרחב הציבורי כמקום של מאבק (להבדיל ממרחב של דיאלוג או קיום הרמוני ביחד) מסמן אותו הן כאתר דמוקרטי מובהק, הן כתנאי לקיום דמוקרטי, והן כמה שמסמל קיום זה.

עבודות קשורות:

אמפי TV  

בית הספר של העיר

מיקום: גלריה לתערוכות מתחלפות

 

בליבו של בית ליבלינג הוקם אמפיתיאטרון. אמפי הוא מבנה יציעים עגול, המקיף במלואו זירה ציבורית שבה מתקיימת, מאז ומעולם, התרחשות חיה ובלתי נשלטת. בחודשים הקרובים נקיים באמפי של בית ליבלינג מפגשים, הרצאות ומופעים, נקרין עבודות וידאו ונפעיל אולפן שידורים חיים. 

 

האמפי הוקם במסגרת בית הספר של העיר בבית ליבלינג. היום, יותר מתמיד, דרושים מרחבים חדשים לעשייה, התנסות, חשיבה וביקורת – מרחבים ללמידה. האמפי של בית ליבלינג הוא מקום כזה. מקום שבו ניתן לנסח סדר יום פוליטי יומיומי שאינו מנותק מההקשר הרחב של החיים: בית ספר, משפחה, עבודה, רחובות וכיכרות. מרחב ציבורי לדיון ענייני, מנומק ובעל חזון חברתי. 

 

בשנים האחרונות נדחק הצידה הדיון הציבורי, שמהווה יסוד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות הדמוקרטי, ואת מקומם של ידע, ערכים ועובדות קונקרטיות תפסו דעות ו״עובדות חלופיות״. את המשמעות הטרגית של היעדר דיון ציבורי כזה ואת מידת הדחיפות שבטיפוחו מחדש אנו חווים כיום בישראל – על רקע מגפה, משבר מנהיגות וקריסת המבנה החברתי.

 

אוצר: ערן איזנהמר

רעיון ופיתוח: אנה ויילד. תכנון: איה צייגר וערן איזנהמר, בנייה: איה צייגר

 

איים ברשת


 

  1. המרחב הציבורי בעיתות המגפה 

בתקופה האחרונה, התגברה ההערכה למודל העיר המשתנה. העיר המשתנה היא מודל שיכול לתת מענה למצבים קוסמיים/אישיים משתנים – יכולת לעבור ממצב של יכולות מטרופוליניות גבוהות (ציפוף, בניה לגובה, אינטנסיביות עירונית) ובין השענות על מקורות ביתיים, חצרות קרובות, מרחקי הליכה ומכולות שכונתיות. המרחב הציבורי הוא ביטוי מובהק של הגמישות הזו. המעבר בין העשייה בבית (ZOOM) לבין העשייה בחוץ  -הכל יכול להתנהל על רצף אחד. כמו הרצף בין הפרטי לציבורי. 

גיבוש זהות והגדרה מחדש כמרחב ציבורי תיקח בחשבון את הצורך בהשתנות, ביכולת הסתגלות, הכלה והתאמה. ביום שהמרחב הביתי יתמזג או ישלים את המרחב הציבורי ולא יתחרה בו, נשלים מהלך חשוב. היכולת שלנו לחשוב על טובת המרחב שמעבר לדלת אמותינו כמו ההבנה שהחוץ קובע את חיינו לא פחות ממה שנקבע בביתנו שלנו, יאפשר היכרות טובה יותר על הצרכים שמעבר לדלת שלנו ותתגבש סוג של ערבות הדדית עירונית, שנוסעת לא ממיתוסים (דת/לאום/קהילה כזו או אחרת), אלא מצורך אמיתי של הישרדות וקיום אנושי.

בימי מגפה אלה, כאשר המרחב הציבורי מקבל צורה של פרוצדורה, הנחיות ואינסוף כללים, הדבר מצר את תפקידו התרבותי ומצמצם את השימוש בו למשימתי, מוגדר ל"נופש וספורט" "לשאוף אויר" אך לא סתם לשהות ולחשוב, להתפזר מחשבתית לכדי חשיבה עצמאית וביקורתית. 

עבודות קשורות:

העיר ההתנהגותית: חשיפה

אדר׳ רבקה שטרנברג, אדר׳ קרן אבני

בשיתוף אגף תכנון העיר והיחידה האסטרטגית, עיריית תל אביב-יפו

מיקום: טרקלין תכנון העיר

 

העיר ההתנהגותית מגלמת את דפוסי הפעולה של כל אחד מאיתנו בעיר, וחושפת את היחס בין הדינמיקה האנושית והתכונות האורבניות. המידע ההתנהגותי נותן נראות למגוון תופעות ומספק תובנות לזיהוי מגמות וקשרים בין משאבים ושירותים עירוניים.

 

מידע התנהגותי הכולל דאטה על ניידות (mobility data), צריכה עירונית ותפקודיות עירונית, מהווה מדד חי למתרחש בפועל במרחב העירוני. בעולם של נתונים וסטטיסטיקה מעניין לזהות את החוויה הפרטית וההתנהגותית כמפתח לתכנון כוללני. כל משתמש משפיע!

 

׳ימי הקורונה׳ מהווים דוגמא עכשווית קיצונית לשינוי התנהגותי מהותי בכל מישורי החיים ומזמנים אפשרות לבחון את השינוי ההתנהגותי המתרחש בעיר: איך גרים? איך עובדים? איך מתניידים?

 

העבודה מזמינה את המבקרים לבחון את התנהלותם בעיר בימי המגפה על גבי מפה עירונית חדשה, המשורטטת באמצעות יומני קורונה אישיים וחוויתיים על רקע תופעות ומגמות עירוניות קולקטיביות. מפה זו פותחת צוהר לעירוניות אשר מגיבה למשתמשים ולרחשי העיר המשתנים.

 

עבודת המיפויים ההתנהגותיים נעשתה במסגרת סדנת 'סלונים עירוניים' של מחלקות התכנון באגף תכנון העיר בשיתוף עם היחידה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב –יפו, במטרה לזהות ולהכיר את תהליכי השינוי ההתנהגותי המתרחשים בעיר בזמן אמת ולהגיב אליהם.

תשתיות של איכפתיות

קולקטיב feld72 (וינה)

מיקום: גלריה לתערוכות מתחלפות

 

התערוכה של feld72 בוחנת את הפוטנציאל של המרחב הציבורי בעת מגפה ומציגה רעיונות לשימושים עתידיים באזורים עירוניים. הפרויקט מתמקד באובייקטים ובמבנים המאפשרים לנו לבטא איכפתיות חברתית על אף המרחק הפיזי.

 

קטלוג האפשרויות (Catalogue of Possibilities) הקולקטיבי נע על התפר שבין המישור הרציונלי לבין זה החברתי: בעוד הראשון מייצג את הצורך לציית להנחיות הבריאות הנוכחיות, שנועדו להגן עלינו ועל אחרים; האחרון לוכד את הפיוטיות של חיי היומיום בעיר בניסיון לאפשר אינטראקציה אנושית במהלך המגפה, ומונע על ידי אותה תכלית: לקדם אמפתיה הדדית וסביבתית. אנחנו רוצים ליצור אובייקטים ייחודיים, אשר מתייחסים ומסתגלים למה שמכונה ״הנורמלי החדש״ ובו זמנית, מטילים ספק ומתבוננים במבט ביקורתי באופן שבו אנחנו מגיבים לנסיבות הללו.

התערוכה בבניין מורכבת משני מיצבים: תיעוד של המופעים המוזיקליים שהתקיימו במרפסות ברחבי העולם, ותרגיל בשהייה משותפת בעת מגפה; מחקר הממפה רדיוס של 500 מטרים בתל אביב ובווינה; וארכיון מסות, צילומים ורעיונות המתמקדים בחיים במרחב הציבורי בימי הקורונה.

 

בתמיכת שגרירות אוסטריה ופורום תרבות אוסטריה

אוצרת: שרון גולן-ירון

 

יש לבדוק גם

קורס הקיץ הבינלאומי של קשת אילון

        קורס הקיץ הבינ”ל לכלי קשת של קשת אילון יחזור הקיץ  במתכונת היברידית …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.