אפי טריגר – פופ טארטס תרבות אמריקאית | טלויזיה | קולנוע | ספרים | פוליטיקה אמריקאית
זו כמעט השאלה האולטימטיבית:
"אם עצמך הצעיר יפגוש את עצמך המבוגר, מה הוא יחשוב עליו?"
אם חלמתם להיות כבאי, והפכתם בבגרותכם לפקיד, אוקיי.
אבל מה אם הייתם חדורי אידיאלים לשנות את העולם דרך מושבה חקלאית בערבית, ובבגרותכם אתם יועצים אסטרטגיים חורשי מזימות ונעדרי מצפון במאבק למען לקוחותיכם?
זו המסגרת של "זה שהיה כאן קודם", ספר המתח המצוין מאת אורי לברון.
הגיבור הוא יוני נבות.
הוא נפל מסולם בחצר הבית, נחת לא טוב על הראש והיה בתרדמת כמה ימים.
כשהתעורר, חשב שהשנה היא 1993 והוא בן 24 והרגע נפרד מאהבת חייו, בחורה בשם עמית.
למעשה, השנה היא 2020 והוא כבר בן יותר מחמישים, נשוי לרונה ואב לשני מתבגרים.
את שלושתם הוא לא מזהה.
וגם לא את כף היד הזקנה שהוא מבחין בה, כי במראה הוא עוד לא הסתכל.
יוני סובל מ"אמנזיה רטרוגרדית", שכחה של כל מה שקרה לו מנקודה מסוימת ואילך.
החדשות הטובות הן שתוך כמה חודשים, עם פעולות שיקום נמרצות, הוא אמור להיזכר בהכל.
החדשות הרעות הן שבמסגרת היותו יועץ אסטרטגי מוביל, הוא מייעץ לראש הממשלה, וראש הממשלה ממש צריך אותו עכשיו, כי הם תכננו ביחד מהלך מדיני מרחיק לכת.
וכך החלמתו מזורזת באמצעים מלאכותיים, ויוני לא רק לומד להכיר מחדש את בני משפחתו וחבריו ועובדיו, אלא גם ממשיך לחלום על יוני בן ה-24 בכל פעם שהוא ישן, ולהיזכר בימים שחלפו ואינם עוד.
המדינה קודמת למשפחה, ולכן הוא מחליט לסייע ללשכת ראש הממשלה במציאת הפרטים החשובים שאבדו במוחו.
אבל בינו לבינו, הוא פשוט לא מבין איך הפך מצעיר שניהל באר וחלם על לימודי חקלאות, לאדם כוחני שלא לוקח שבויים ומאשר לשר החקלאות להשמיד כלבים בצפון תמורת טובה פוליטית.
הניגוד הזה בולט במיוחד, כשהוא פוגש את אשתו, שאותה הוא כאמור לא זוכר, ושאליה הוא לא מרגיש כל משיכה או תשוקה.
וכשהוא אצל הפסיכולוג שמטפל בו, הוא מצליח לדבר כמעט על הכל.
אבל אז מסתבר, שגם התכנית המדינית היא לא בדיוק מה שחשבו.
ונדמה, שיוני הולך ומסתבך.
"זה שהיה כאן קודם" הוא ספר מתח מצוין, עם אלמנטים פסיכולוגיים שמסייעים לקריאה להתקדם. עד למאה העמודים האחרונים המשימה המדינית של יוני נמצאת בצד, כי הוא מתחבט בענייניו האישיים.
אבל מהרגע שיותר ויותר פרטים אישיים חוזרים אליו, הוא מתמקד יותר במשימה , והמתח מטפס גבוה, עד לסיום הכמעט קצר נשימה ובהחלט מרתק.
זה הספר הראשון מאת אורי לברון שפופ טארטס קורא, ובהחלט לא האחרון.
מומלץ.
