יום שישי , אוקטובר 30 2020
יוצאים מן הכלל, נטפליקס ותרבות ההמצאה מחדש, ריד הייסטינגס וארין מאייר

בואו נדבר על זה: “יוצאים מן הכלל” מאת ריד הייסטינגס וארין מאייר

   חוקי ה"אין חוקים".

 

זה בעצם התרגום המילולי לשם המקורי של הספר.

 

אבל בואו נחזור קצת אחורה- ריד הייסטינגס, מייסד ומנכ"ל נטפליקס, החליט לחלוק עם העולם את הפילוסופיה הניהולית יוצאת הדופן שבאמצעותה הוא מנהיג את ענקית הסטרימינג.

 

כדי למנוע צקצוקי שפתיים ולשון הוא צירף אליו את המומחית ליחסי עבודה והסופרת ארין מאייר, כדי שתתלווה לעובדי נטפליקס ותשוחח עימם ברחבי העולם.

 

היא אמורה להיות חותמת הכשרות לתקפות יחסי העבודה בנטפליקס.

 

וזה חשוב, כי בעבר תוארה העבודה בנטפליקס כ"סוג של משחקי הרעב, בלי אלמנט ההריגה".

 

העובדים והמנהלים מרגישים לחץ תמידי להצטיין בעבודתם, ויכולים לגלות גם אחרי פרויקט מוצלח שהם מפוטרים, פשוט כי ריד או אחד מסגני הנשיא איתרו עובד חדש, שיהיה מוצלח יותר.

 

את כל זה בא "יוצאים מן הכלל" לספר, לבאר ולפרט.

 

הספר, באופן מפתיע מבחינת פופ טארטס, קריא ומעניין.

 

למה מפתיע?

א. כי הוא באמת עוסק בתפיסה ניהולית, ומספר הדוגמאות בנוגע למהפכת התוכן של נטפליקס וסיפורים מאחורי הקלעים זעום ביותר.

 

ב.  כי לפופ טארטס אין שום רצון וכוונה לנהל אנשים בעתיד, ולכן סבר כי אין לו צורך בספר הזה.

 

אם תרצו, וגם אם לא, הספר מספק בידור סביר, אפילו לימי הסגר אצלנו.

 

למה בידור?

 

כי מבין דפיו עולה התחושה שעבודה בנטפליקס היא גן עדן- העובדים חופשיים לגמרי, אין מעקב אחרי ימי חופש וימי מחלה, אין הגבלות על חשבון הוצאות, עובד זוטר יחסית יכול להוציא מיליונים על תוכן בלי לבקש אישורים מהממונים עליו.

 

גם ארין מאייר, ה"ביקורתית" יותר, מצטרפת לחגיגה ומשבחת את העבודה בנטפליקס, בעיקר באמצעות הראיונות הרבים שערכה עם עובדים.

 

ולמרות הכל, זה מעניין כחומר קריאה. כי התחושה היא שעל אף העובדה שמן הסתם מייפים כאן את האמת, ואין דבר כזה מקום עבודה בלי מרמור בקרב העובדים, עדיין יש פה רעיונות מעניינים, שספק אם ייושמו בעתיד הנראה לעין בישראל.

 

למשל- עניין ביטול ימי החופשה.

 

בנטפליקס כל אחד יכול להיות בחופש מתי שהוא רוצה ולכמה זמן שירצה. הייסטינגס סבור, שממילא אפשר לעבוד מרחוק, אז מה אכפת לי אם העבודה נעשתה תוך כדי שהעובדת לוגמת קוקטייל על ערסל בבהאמאס או ליד שולחן במטה החברה?

 

נכון, זה יכול להזמין "תחמנות" וניצול לרעה של המערכת, אבל הייסטינגס ומאייר משוכנעים דווקא, שאחרי תקופת הסתגלות העובדים ילמדו על משמעת ואחריות וייתנו את התפוקה המצופה מהם ואף מעבר לכך.

 

מי שיתחמן? ממילא ימצא עצמו בחוץ כי הוא לא עובד מצטיין מספיק.

 

נחמד, לא ישים כנראה בשוק העבודה בישראל, אבל בהחלט מעורר מחשבה.

 

עניין נוסף הוא המשוב הבלתי פוסק. כל עובד בנטפליקס צריך להיות מוכן לקבל משוב מחברים ולתת משוב- אפילו לאנשים שברמה ניהולית מעליו.

 

זה נשמע נורא, אבל לטענת מחברי הספר המשובים מסייעים לכל העובדים, ויש דגש על הבניית המשוב כך שלא יהיה בוטה מדי ולא מעליב מדי.

 

מנגד, מאייר מצליחה לאזן את העניין הזה עם הסבר חשוב על הבדלי תרבויות בין עמים ומדינות- בסינגפור למשל משוב אמריקאי עלול להיחשב כהעלבת עובד בדרגה חמורה.

 

כך שלמרות האידיליה שעולה מהספר, יש בו- לעיתים רחוקות מדי לטעמו של פופ טארטס- גם הבהרה שלא בכל חברה ולא בכל מפעל אפשר ליישם את התפיסה הניהולית של נטפליקס.

 

וכאמור- זה כתוב מעניין.

Check Also

עכשיו בנטפליקס: הבית שלו, שרה קופר, שמישהו יאכיל את פיל ועוד

וג פליטים צעירים שנמלטו ממוראות המלחמה בדרום סודן מנסים להתרגל לחייהם החדשים בעיר קטנה באנגליה, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.